נו, במילא לא יבינו.

 אני לא יודעת אם אני אמורה להתפלסף יותר בגלל שזה ספטמבר - חודש יום ההולדת שלי וזה, או בגלל שזה ראש השנה ואני אמורה להרהר על החיים עכשיו ומה לא.

כך או כך, אני לא טובה בביטוי המחשבות שלי בנושאים כאלו בכתב, אז לא תהיה כאן חפירה משמעותית מדי על הנושא.

 אני כן יכולה להגיד אבל שהשנה האחרונה הייתה יותר מסבירה וברובה כללה רגעים שהם מהשמחים ביותר שהיו לי.

לא עברתי שום טרגדיה בשנה הזאת, כפי שלא עברתי שום טרגדיה בשנים שעברו. שום דבר מרעיש מדי לא קרה, שום דבר לא השתנה מדי לדעתי והחיים שלי ממש לא התהפכו.

היו שינויים מינוריים וסמליים דוגמת ההתגייסות למשל, שזה דבר שאני נורא שמחה שקרה, גם אם [ממש] קצת רע לי שם [ממש] לפעמים. אני שמחה שהתגייסתי, שמחה שקיבלתי באיזו דרך פלא את התפקיד שהכי מתאים לי ביקום, אני שמחה להיות בערך האדם היחיד שמרוצה מהמקום שלו בצה"ל מההתחלה, שמח מהאנשים שהוא משרת איתם ואני שמחה עם המצב שלי שם.

 חבל לי קצת עם כמה שהמצב שם נזיל, עם האנשים שמשתחררים מסביבי שאני לא יודעת מתי ייצא לי לראות אותם שוב, עם האנשים החדשים שאני יודעת שאמורים להגיע ותמיד תהיה את אי-הוודאות איתם. והקצינות.

 אני אוהבת את האנשים שמסביבי שם, אני אוהבת את זה שיש לי שם [בינתיים] מקום. אני שמחה להיות בתפקיד שמתאים לי ושאני טובה בו. הערכיות [or lack thereof] של אותו התפקיד לא רלוונטית כרגע, אנחנו יצורים אנוכיים ואני חכמה מספיק להבין את חוסר התועלת היחסית בתפקיד שלי ולהתעלם מזה.

 אז מה? החלטות לשנה החדשה?

דיאטה? להיות אדם טוב? לשפר את החיים שלי ולהיות אדיבה יותר?

אני מאמינה שאני אשאר במצב השמן-לא שמן הנוכחי שלי פלוס-מינוס איזה חמישה קילו עוד הרבה זמן.

אני מחשיבה את עצמי לאדם די טוב גם עכשיו, לפחות אני מנסה להיות - שזה גם נותן כמה נקודות זכות, לדעתי. יש די הרבה סעיפים לעבוד עליהם, אבל לחקלם אני מודעת, כך שלפחות יש לי נקודת התחלה סבירה.

בעיקרון, אני לא רואה ממש את הערך שברשימת מטלות שנתית כזאת, אני לא מכירה אף אדם שרשימה כזו באמת תועיל לו למשהו ויש לי מספיק אמון בזה שאנשים מנסים להיות אנשים טובים בלי קשר לתאריך היום [או היום בערב ומחר].

 אין לי החלטות לשנה החדשה, אבל אם זה עוזר ליקום [או לכל אחד אחר] - הכל עדיין בשלבי בנייה כאן ואני מודעת לזה.

 יום ההולדת בא ועבר. קיבלתי מתנות שאהבתי עד מאוד ובאו אנשים שאני אוהבת [וכמה שאני אוהבת גם לא באו, אבל זה מה יש לפעמים]. אכלתי סלט ועוגה ובירה והיה לי כיף באותו ערב.

תודה ששאלתם.

 אני שוקלת לטוס לחו"ל שנה הבאה.

אני רק לא יודעת עם, מתי, לאן, לכמה זמן ומה בדיוק לעשות.

yessss.

~~~~exciting!!~~~~

 טוב, אתם יודעים שהחלק הזה חייב להגיע בשלב כלשהו כאן - שרה פיילין מפחידה לי את הצורה.

האישה הזאת טיפשה, לא קשורה לעולם, צדה דובים [!!] ומעצבנת אותי ממש.

אני לא אוהבת את ג'ון מק'יין יותר בגללה וזה מכעיס אותי שבגלל פוליטיקה אנשים שקולים וטובים [כמותו] בוחרים בחירות שהם יודעים בביטחון שיזיקו למדינה שלהם. אני לא מבינה את ההיגיון בלהרוס את המדינה שלך בזמן שאתה מנסה להבחר לנשיאות שם. לפחות לג'ורג' בוש הייתה ההגינות לפרק את אמריקה רק -אחרי- שהוא נבחר לתפקידו.

 הוא התחיל את מסע הבחירות הזה כאדם הגון, ראוי, שקול, גיבור מלחמה שהיה ברור לכולם שרק מנסה להועיל למדינתו.

עכשיו הוא מצטייר [בעיניי לפחות] כצבוע. זה נראה כאילו עכשיו המטרה שלו היא רק להיבחר - אחר כך נחשוב על תוכנית. אני לא מבינה איך אף אחד לא רואה את הפסול בזה שהוא בחר מישהי שהוא לא מכיר והדבר היחיד שהוא ידע עליה בזמן שהוא בחר אותה כסגנית היה שהיא אישה, רפובליקנית ושעמדותיה שונות כמעט לחלוטין מכמעט כל העמדות שלו. מעצבן אותי שהוא במודע בחר מישהי אך ורק על סמך כך שהיא תשיג לו פלח מהדמוגרפיה שמתעב אותו.

 הוא צריך להתגאות בזה שהימין האוונגליסטי לא סובל אותו. האנשים האלו מטורפים והם אחראים לבחירתו לנשיא של המפגר שנמצא עכשיו בתפקיד. היועצים האוונגליסטים של בוש היו חלק מהאנשים שייעצו לו בניצחון שלו על ג'ון מק'יין - איך הוא יכול לשמור על הכבוד העצמי שלו ולהתחנף אליהם בלי בושה עם הפוליטיקאית הנוראית הזאת?

 אני רוצה שיהיה עימות בינה לבין ביידן. מפגרת.

 וברק אובאמה ממשיך לא לאכזב אותי, תודה רבה על הדאגה. וזה קצת מעציב אותי שכולם כזה עומדים מסביב בציפייה שהוא יגיד משהו כמו "תודה שבחרתם אותי לנשיא, עכשיו אמשיך הלאה בפתרון הסופי", רק כדי לומר לי 'אמרתי לך'. לא אכפת לי. אתם טועים, אני צודקת ואני פחות מרירה מכּם.

 אינ מרגישה ממש ממש מטומטמת בחצי השנה האחרונה.

 אני קולטת מידע, מעבדת אותו, מבינה אותו, מעכלת אותו ושוכחת ממנו כמעט לחלוטין. שום דבר לא נדבק יותר. אני לא מבינה למה זה, אבל כל יום משהו אחד נעשה ה'טריגר' החדש וגורם לי לקלוט שאני ממש מפגרת.

 אני לא מסוגלת בכלל לשמור על מידע חדש בראש. אני קוראת על דברים שמעניינים אותי, מחפשת מידע, מתעמקת והכל הולך לאיבוד במוח המפגר שלי תמיד.

 אני ממש מפחדת שיש לי נזק מוחי.

 אני עדיין מתגעגעת לקורס לפעמים, אבל ממש כיף לי בבסיס רוב הזמן עכשיו. אני מרגישה כאילו באמת יש לי מקום שם, כאילו אני באמת שייכת לשם, לאנשים האלו ולעבודה הזאת.

 ועדיין, לא הגעתי לנקודה הזאת שאני מרגישה שאם הייתי עוזבת היום את הבסיס - יותר מדי אנשים היו מתגעגעים באמת. אבל אני מאמינה שזה עוד יגיע עם הזמן.

 ביקשתי את השמלה הזאת והזאת ליום ההולדת שלי.

אם הן לא יעלו עליי - אני ארגיש ממש רע עם עצמי לאיזה שבוע לפחות.

 נראה לי שאני צריכה יותר אנשים מסביבי כל הזמן.

לא כיף לי ככה.

 אני צריכה איזה שלושה חודשים בהם הכל יסתדר בדיוק כמו שאני רוצה, זה יאשש לי את הביטחון שלי באנשים, או בגורל, או קארמה, או כל דבר בלתי מוגדר שאני באמת מאמינה בו וסומכת עליו ומאכזב אותי קצת בזמן האחרון.

 בחודשים האחרונים [חצי שנה לערך] אני מרגישה כאילו אני חיה חיים של מישהי אחרת. לא במובן של 'אני כבר לא מזהה את החיים שלי', אלא חיים של מישהי ספציפית שאני מכירה.

 רק שאצלי זה גרסת ה-Straight to Video של החיים שלה.

אני מניחה שזה אמור לדכא אותי קצת, אבל החיים שלה עכשיו ממש חביבים והשתפרו די הרבה מאז שהיא הייתה בשלב שלי, כך שזה דווקא די מעודד אותי קצת.

third time lucky and what-not.

 משימות לעתיד הקרוב:

-להרגיש פחות עצומה.

-להיות פחות גבוהה.

-להשיג חיים משמחים יותר.

נתדבר כבר.