לאן החיים יובילו אותי הפעם?

צפיתי בסדרת טלוויזיה שפעם אהבתי לצפות בה. לא, לא פעם לפני 7-5 שנים, אלא פעם של לפני שנתיים או שלוש. בדרך כלל בסדרות המיועדות לקהל של מתבגרים בין 11-14 יש לאורכן סיפור אהבה, אחד מתאהב בזאת וכו', והדמויות בדרך כלל בנות 14-15-16. אתם יודעים וודאי על מה אני מדברת. ואז פתאום אני קולטת, שמה שהם מציגים שם, הסיפור אהבה כביכול כל כך לא החיים האמיתיים!

בחיים האמיתיים יש מעבר לסתם דמות שמתביישת להגיד למאהב שלה את האמת, ואז כמובן שהיא אומרת אז הם חיים באושר ואושר.  כשצפיתי בסדרה הנ"ל, הבנתי כמה זה טיפשי. הבנתי פתאום מה הקטע, למה זה מיועד לגיל 11-14. עד כיתה י' לא באמת קורה משהו, ואני בספק אם קורה משהו עד סוף כיתה י"ב. סביר להניח שבצבא כבר אמצא את עצמי מעורבת בדברים שפי שניים או שלושה יותר מסובכים מהדברים שאני מעורבת בהם עכשיו. לא שמה שאני מעורבת בו כרגע לא מסובך, ואולי אפילו מסובך מאוד.

הקטע הוא שאם אני לא אסכים להיות חברה שלו, אני אצא הכי ביצ'ית שקיימת על הפלנטה הזאת...

הרי אני התחלתי איתו על מנת לעזור לעצמי להתגבר על ההוא. לא באמת חשבתי שייצא מזה משהו. כמובן שאם היה יוצא מזה משהו בתקופה ההיא אז הייתי ממש שמחה. עכשיו כרגע אני ממש לא רוצה כלום איתו. כלום. התגברתי על ההוא, עכשיו אין לי צורך אמיתי, למען בריאות הנפש שלי, לחפש מישהו מהר כדי להיות חברה שלו או משהו (וכמובן שהיה לי מאוד קשה באותה תקופה כי אני בררנית). אבל עכשיו הוא נזכר? אחרי ארבעה חודשים? זו לא אשמתי!

כאן עלי לסיים, בברכת-על-תסבכו-לעצמכם-את-החיים-אם-אתם-בררנים-ובמילא-החיים-שלכם-מסובכים

נטע