לאן החיים יובילו אותי הפעם?

שוב/נטע שיינס

ראיתי אותה מסתכלת עליו,

על גליל המוות שבין אצבעותיו

היא נראתה מאוכזבת 

(ליבי נשבר מן המראה)

והמשיכה לנשוא עיניים אליו

בהתחלה לא הצליחה לתאר

איך היא הרגישה...

שוק, פליאה?

אז השלמתי אותה:

"את מרגישה אכזבה"

בא הקטר הזה,

ושאל אותי: "הריח מפריע לך?"

רציתי לצעוק עליו (שוב)-

אבל במקום את הדבר הנכון לעשות

עניתי לו סתם "כן" בקולי הרך

(אם במקרה את קוראת- זה רק בשבילך)

סוף סוף מישהי שמרגישה בדיוק מה שאני הרגשתי לפני ארבעה חודשים. אני לא מדמיינת ולא מגזימה. טוב לדעת!

אם משהו קצת קלקל לי את הערב, זה את המבט המאוכזב שלה, והקול ה"מצטער" שלו...

"אני מאוכזבת ממך"

"אוי נו אל תגזימי..."

כל כך רציתי לבכות באותו רגע. ידעתי בדיוק מה ההרגשה שלה. פשוט הדהים אותי.