לאן החיים יובילו אותי הפעם?

נעמדת שוב במצב הזה

והכל נהיה שקט

רק את הראש שלי אני שומעת

צועק...

"תרביצי לזונה הזאת. תרביצי לה"

מתפללת שאולי מישהו סוף סוף ייצא להגנתי

מה ביקשתי כל החיים שלי?

מה?

אז לפני שנים מספר 

הבנתי למה אנשים לא עמדו לצידי.

היום המצב שונה (או לא כל כך?)

למה אף אחד לא עמד כשאני סופגת את העלבונות?

אז מה אם זה באמצע השיעור?! חלאס שטויות!

למה, אני שואלת,למה אני נחמדה אל כולם

אבל אחרי כל מלחמה נמאס לי כבר מהעולם?!

זו הסיבה למה אני מחפשת אהבה.

איתו אוכל להיות ב100% ביטחה.

עומדת שם... חסרת אונים,

היא לא תקום, והוא לא יקום,

אף אחד לא מעז, רק אני נגדה.

היא חזקה ממני, כולכם יודעים זאת.

הדמעות המלוחות מאיימות לפרוץ.

לוקחת את כבודי הרמוס,

כדי שהיא לא תשוב אותו למחוץ,

ועוזבת עם רגש הרוס.

כל מה שיש לי להגיד, על כל אחד מכם

שאתם כפויי טובה.

כי אתם יודעים טוב מאוד

שאני הייתי נעמדת לעזרה.

אם אתם מגדירים את עצמכם חברים שלי, פעם הבאה תוכיחו זאת. לא חכמה ללקק לי ת'תחת כשהוא נקי.