לאן החיים יובילו אותי הפעם?

לפגוש מישהו שאתה מכיר במקום לא צפוי בזמן לא צפוי.

ואז, כשאתה מרגיש מלך העולם- פתאום הכל מתמוטט לאט לאט...

אתם יודעים מה מפתיע בגיל הזה כל פעם מחדש? רגע אחד הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלך, ואחרי רגע הוא יכול להיות המטרד, החולשה והכאב הכי גדול שלך. וזה קרה לי היום פעמיים, בשני מקרים שונים, עם שני אנשים אחרים לגמרי. המתח הזה שעולה בינינו צריך להזכיר לי "היי, תפתרי את זה, תעשי משהו. אחרת יהיה גרוע יותר".
בעיה.
עם אחד מהם אני יכולה לפתור את זה בדיבורים, ואחרי הדיבור אני יודעת שלי יהיה רע יותר. שאני אצטרך לוותר על משהו ערכי בענייני למען האחר, למען הפסקת המתח.

עם השני זה יותר מורכב. את השני אני מכירה כבר שנים, ומדי פעם יש איזו מעידה. תמיד אני זאת שצריכה לסלוח, תמיד אני זאת שצריכה להגיד "פעם הבאה אני לא אתרגש מזה". תמיד יש צד יותר פגוע בסיפור, אם בכלל הצד השני פגוע. תמיד הצד הפגוע יותר זה אני. תמיד אני הבוגרת, תמיד אני האחראית, תמיד אני עושה את הצעד הראשון לקראת ההשלמה. ואתם יודעים מה האבסורד? הבחור הזה גדול ממני בכמה שנים, ולא מדובר בשנתיים שלוש. אנחנו מכירים מאוד טוב אחד את השני. רק שכשהוא מרגיש יותר מדי טוב עם עצמו, אז הוא שוכח מי אני לפעמים- ואני שונאת שזה קורה, כי כשזה קורה, זה מתלווה במשהו לא טוב. עם הבחור הראשון זה הרבה יותר מתחים, הרבה יותר קשה איתו. אי אפשר להוציא ממנו כלום, יש בו רמת יהירות כלשהי, שמרגיזה אותי אבל מצד שני אני אוהבת את זה, את האמת שלו. הוא גם הרבה יותר חכם ממני, הוא יודע בדיוק מה לומר ברגעים כאלה כדי לא להוציא את עצמו רע. שנאתי אנשים חכמים כמוהו עד שפגשתי אותו.  הוא לא מכיר אותי כל כך טוב, והוא לא תמיד יורד לסוף דעתי, מהסיבה הפשוטה- שהוא (עדיין) לא יכול.

וזה מה שמרגיז אותי בבחור השני- הוא אחד האנשים הבודדים שיכולים לרדת לסוף דעתי ואף בלי להתאמץ, אך קשה לו להתמודד לפעמים עם האמת שלי- הוא לא מוקף בבחורות אמיתיות בדרך כלל.

בחור ראשון- אם יש לך בעיות נגדי, תגיד אותן כבר. נמאס לי שאתה עוזב באמצע שיחה בלי להודיע ואני צריכה לרדוף אחריך ימים בשביל שתפלוט כבר את מה שיש לך על הלב.

בחור שני- תתמודד כבר, אחרי שנים שאתה מכיר אותי אולי תבין סוף סוף שמה שאני מראה לך אני מראה גם לאחרים ששווים את זה?