מה המצב? אתם בטח מכירים אותי בתור "הישראלית מניו זילנד". ובכן, החלטתי לסגור את הבלוג הקודם בגלל סיבה אחת: אני כבר לא מרגישה ניו זילנדית יותר, למען האמת, אני מרגישה הכי שייכת לפה מכל מקום אחר.
אז סגרתי את הבלוג, אבל היה קשה. בכל זאת, מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לתעד את החיים שלי. לכן חשבתי הרבה הרבה זמן מה מיוחד בי, ואז הבנתי.
חבר'ה, אני נמצאת בפאקינג ארבע חברות שונות; הבית ספר שלי, חוגי סיירות, קהילות הפנטזיה, והמשפחה+חברים שלי.
דיי הדהים אותי פתאום לגלות את זה, שלמרות שאין קשר בין החברות יש מצבים שבהם כל החברות נפגשות, יש מצבים שאני צריכה לוותר על בילוי בחברה אחת בשביל להיות עם השניה, ויש מצבים שאני צריכה לתמרן בין החברות. וזה קרה לי לא פעם שנה שעברה, כשהייתי בכיתה י'.
כשאני אומרת "חברה" אני מתכוונת ל: חֶבְרָה
אני חושבת שזה מאוד מיוחד שיש לי ארבע חברות שונות, וגם אם זה לא מיוחד, אני לא ראיתי אף אדם שזהו נושא בלוגו.
וכעת, יש לי רק בקשה אחת, תהנו.
ונעבור לסיקור היום:
בר (החברה הכי טובה שלי), אינסה (חברה טובה מהכיתה) ואני (אני, נטע שיינס...) יצאנו היום למצוא לנו מקום עבודה בגן שמואל. עברנו בלא פחות מ10 חנויות וכולם אמרו: מעל גיל 21 ורק חנות אחת אמרה...
מעל גיל 22.
איזה יופי? לא התייאשנו! בדקנו גם את מקדונאלדס. כן כן. גם מקדונאלדס. אמרו לנו לחזור בעוד שעה, ואז יתחילו הראיונות.
חזרנו אחרי שעה אז ישבנו ודיברנו.
פתאום מסתובב בחור מהשולחן מקדימה, חמוד, נראה מעט מעופף והיו לו עיניים נוצצות בצבע כחול.
חשבתי שאני מתעלפת.
גם החיוך, גם העיניים, וגם ה"אז מה המצב בנות?" מיד התרגשתי (וראו את זה עלי) והתחלנו לדבר איתו. הוא הסתובב בחזרה לשולחן שלו, אחרי שהחלפנו כמה מילים. מיד לאחר שהוא הסתובב לחשתי לאינסה ובר: "מה אני עושה? הוא פשוט חמוד! ואני מתביישת! וזה! ומה ומי ומו...." (שיחה נקבית למדי.)
אזרתי אומץ והתחלתי לדבר איתו שוב: "אז אתה גם בא לראיון עבודה?" (לא נטע, הוא סתם יושב שם ומחכה שהזמן יעבור...)
וזהו, ככה העברנו חצי שעה, בר, אינסה, והבחור (שכעת אני לא אחשוף את השם שלו) ואני דיברנו. בסוף נזכרנו שגם שאנחנו צריכים גם ללכת לראיון עבודה.
לא לקחתי אימייל, מסנג'ר, שם משפחה, או מספר פור גוד נס סייק! 
כך עבר היום, כשהתחלתי עם מישהו בלי לקחת מסנג'ר. אינסה אחר-כך אמרה לי שיש לי מה ללמוד
.
נתראה!
נטע (לשעבר הישראלית שהייתה מניו זילנד)