התופרת/ נטע שיינס
הכאב צלף כמו בפעמים הקודמות,
הפעם זה היה מיוחד, הפעם בלי דמעות.
התירה את הקשר בלי שום ספק,
"המסקנה ברורה!" צעקה בלי להתאפק.
היא הבינה שלהשקיע בו כוח היה מיותר,
התנחמה: מאשר לעולם לא, עדיף כבר מאוחר,
לקחה את תיק הרגשות כלפי אותה יישות,
הדליקה את השכל כדי לראות בבהירות,
שלפה החוצה בהתלהבות: עלבון, אהבה, כעס ושמחה,
כאב וחום- האכזבה הייתה דבוקה.
היא ניסתה בכל הכח את האכזבה לזרוק
בסוף הצליחה,
אך הקרע היה עמוק.
ולפעמים/ נטע שיינס
ולפעמים ברגע מסעיר אחד
אתה שוכח שככה הוא, או היא...
ובא לך לזרוק הכל קיבינמט
בגלל מה?
בגלל אדם אחד
שנולד בדיוק כמוך,
לעולם שבו אפילו באהבה
קיימים קשיים "לא מהעולם הזה"
היה לי שקט/נטע שיינס
היה לי שקט כששנאתי אותו.
כשתיעבתי אותו.
כשלא רציתי לשמוע ממנו.
כשהתעלמתי ממנו.
ירח שלם היה לי שקט.
אינני מקשיבה לליבי יותר.
המח עושה את עבודתו סוף סוף.
לא נותנת למילים אשר יצאו מפיו לחדור כמו פעם
לא ארשה לעומק שלו להגיע לנשמתי.
אסלח אך לא אשכח,
איך אדם אחד הצליח לגרום
לאבד את שפיותי.
משהו אחר/ נטעש
מבט חטוף אחד,
ופתאום כל עברי עם הראשון
כאילו לא היה.
מבט אשר פרץ את חומות ליבי,
היאוש היה המלט והאכזבה הייתה הלבנים.
זהו זה!
עכשיו אני מוכנה.
ואחד, שמאוד אהבתי ומאוד התחברתי אליו, לא כתבתי אותו אמנם אבל הוא פשוט מדהים לדעתי.
*/יונה וולך
לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכלתי לעשות
מזה כלום זה היה עצלי בידים
ולא יכלתי לעשות עם זה כלום
ולא יכלתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכלתי לגמגם
גמ גמ מה רציתי להגיד
יכלתי להרגיש הכי רע שאפשר
(אתה עומד לפתור בעיה מסובכת
אתה תאמר את התשובה הנכונה
זה המבחן האחרון ופתאום אתה)
עומד כמו ילד קטן בסנר לצואר
ואמר גמ וחוזה על השאלה
מה עשית עם זה שולאים לאן
בזבזת את כל זה היה לך סיכוי
ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש.
אהבתי בטירוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
