לאן החיים יובילו אותי הפעם?

נראה לי שהכל נגמר.

נראה לי שבקהילות פנזטיה אני כבר לא אהיה פעילה.

מה הולך להיות?

עם הפורום, עם הסרט...

ידידים טובים- הפכו כבר מזמן לסתם מכרים.

אנשים שראיתי רק וירטואלית- כבר מכירה. חלקם אפילו מצוין.

הלחץ להרשים את כולם- כאילו לא היה, המוטיבציה- הפכה לאובססיה עם אנרגיות רעות, ההתרגשות- הפכה ליאוש.

היו רגעים שנה שעברה שרציתי לעזוב את הכל, למרות שכולנו היינו בשיא.

עכשיו... אני לא רוצה לעזוב. אני רוצה את הימים הטובים.

אני ממשיכה עדיין בקהילות- לא יודעת אם זה יתאפשר לי עוד הרבה זמן.

אולי זה רגע לחשוב, מה אני רוצה מעצמי.

תעודת בגרות- אקבל, זה בטוח.

ללכת ללמוד ביולוגיה- ברור שאני אעשה את זה

אבל עד עכשיו... אולי קהילות הפנטזיה היה מעיין מקום להתחבא בו מהמציאות. המציאות שאני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

לכל אדם יש משהו שמייחד אותו. אני אף פעם לא הרגשתי שאני מיוחדת במשהו.

אני צריכה משהו להתלהב ממנו, משהו שאני עשיתי, משהו שמעניין אותי.