תמיד מגיע השלב שאתה מתגעגע למשהו. גם אם היה ב'משהו' הזה דברים שאתה לא אוהב. אני מתגעגעת לכל כך הרבה דברים בשלב הזה של החיים... התחלתי את הפוסט הזה כשאני שומעת את "yesterday" של הביטלס , וכמובן גם אני מסתכלת לאחורה. משנה אולי דברים, ממצא דברים עד הסוף גם אם יש כמה פאקים ובסך הכל מתגעגת.
אני מתגעגעת לניו זילנד. אני לא אכחיש.
כן, מי שקרא את הבלוג הקודם שלי, "הישראלית מניו זילנד" שסגרתי בעקבות כל מיני דברים, וגם בגלל הסיבה שאני כבר לא מניו זילנד, היה יודע כמה לפעמים לא סבלתי את ניו זילנד...
אין לי אפילו חשק לכתוב שיר על זה. אין לי מה לכתוב על זה. אני פשוט מתגעגעת...
אני מתגעגעת לאווירה המיוחדת שהייתה שם. לא הייתה תחרותיות. כן, לא כולם קשורים בדיוק לעולם... אבל זה דבר שמאוד ייחד את ניו זילנד. אני מתגעגת להווי שם, לחברות הטובות, לפעמים לשעמום אני מתגעגעת... כן לשעמום. השעמום הזה נתן לי את האפשרות להתבגר. יש כמה אנשים בעולם הזה ששמו לב שכן התבגרתי שם. כשכולם בארץ מתקדמים כל כך מהר- בניו זילנד כל אחד לוקח את הדברים בקצב שלו.
אני מתגעגעת לאוויר הצח שהיה שם, אפילו בעיר שם לא היה לי את הכאב גרון ואת התחושת חנק שבדרך כלל יש לי במקומות עם אוויר לא נקי.
אני מתגעגת לחופשיות שכל אחד הרגיש שם... ש(כמעט)לאף אחד לא היה אכפת לך אם אתה לא בדיוק כמוהם.
זה לא שאני רוצה לעבור לשם.
טוב על מי אני עובדת?
אני כן רוצה לעבור לשם, אבל עם כל החברים הטובים שיש לי פה.
*סתם כדרך אגב... התמונות ב- L וב- c לא אותן תמונות. ב-L זה תמונה מסוף כיתה ט' בניו זילנד וב c זה תמונה מהטיול השנתי של כיתה י'.
למען הסר ספק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
(שסוף סוף חושבת בהגיון)
). בואו נגיד שאם זה באמת ייצא לפועל- הדבר הזה יסדר לי את החיים.