לאן החיים יובילו אותי הפעם?

קראתי הרגע כל פוסט ופוסט שכתבתי אי פעם בבלוג הזה.

אני יכולה להעיד על דבר אחד- אם יש משהו יפה שקראתי בזמן האחרון, זה את הבלוג שלי- אני לא רוצה להיות טבחית אשר מעידה בעיסתה, אבל הבלוג שלי באמת יפה. אני כותבת באמת טוב.

החלטתי עוד דבר אחד, מה שלא יצא מהפוסט הזה יצא-הפוסט לא ימחק. חוק שקבעתי לעצמי. בזמן האחרון אני פשוט כותבת פוסטים, ומוחקת אותם ואין לי מושג למה אני עושה את זה. אני אשתדל לכתוב כמה שיותר אמיתי, עם כמה שיותר פרטים, עם כמה שיותר שטויות ועם כמה שיותר אני. בלי מסיכות. עם מילים. עם רגשות. בלי משפטים סתומי-מילים.

הקריאה הזאת נתנה לי אפשרות להביט אחורה- התחלתי לכתוב את הבלוג מספטמבר. מאז ספטמבר אני לא יכולה בכלל לספור כמה תהפוכות עברתי. אני אפרט בקצרה על מה שעברתי, ואשתדל לכתוב יותר על מה שרלוונטי לעכשיו.

ספטמבר- אחד החודשים המוזרים בחיי. הייתי אחרי תהליך של התגברות על אהבת חיי והייתי צריכה להתחיל ליישם את התהליך בחיי היום יום של הבית ספר. כן, יש הבדל בין להתגבר בזמן הבית ספר לבין להתגבר בזמן החופשה. בחופשה יש לך יותר זמן לשים לב לעצמך ולא ללימודיך, לחברים ולסביבה. בחופשה אתה האדון של עצמך. פספתי גם הופעה של פול מקרטני- אירוע שמאוד תסכל אותי.

אוקטובר- אחרי מחנה סוכות המצב כבר התחיל להתדרדר, נדלקתי על מישהו והוא לא שם עלי ממש אחרי זה, ישנתי איתו כבר פעמיים, כן כן, באותו מזרון שטח תחת שמיכה מחובקים. הייתי בדכאון מזה. עלי לציין שאני לא מוותרת על המחנה הזה כי פגשתי קבוצה אדירה שלימים נהייתי מלווה שלהם, ואחד המדריכים נהיה חבר שלי לא מזמן. בהמשך אני אספר. היו לי המון נכשלים במתמטיקה למרות שהקדשתי את כל היום בשביל המבחנים והשיעורי בית. התחלתי להתעסק עם התנועה הירוקה- בניתי בלוג שנהיה הפרויקט

נובמבר- היום הולדת הכי גרוע שהיה לי בחיים בערך. אתם מוזמנים ללכת לקרוא.

אבל- ירדתי ל-4 יחידות מתמטיקה כך ש...

דצמבר- התחילה התקופה הטובה של החיים שלי. יצאתי למחנה עם הקבוצה שהזכרתי הנ"ל והדרכתי אותם, ויצא לי להכיר את החניכים ואת המדריך השני (זה שלא נהיה חבר שלי, כי הוא נסע...) והיה לי כל כך כיף. התגברתי על אותו אחד שנדלקתי עליו בסוכות.

ינואר- תקופה קצת משעממת, אבל לא נורא. היה לי טוב- לא היה את התסכול העמוק מהמתמטיקה.

פברואר- יצאתי לטיול עם הקבוצה הנ"ל ושם נדלקתי על המדריך שלימים נהיה חבר שלי. אז התחילה התקופה הרעה של הבלוג- התחלתי להיות קצת יותר שמחה.

מרץ- התחלתי לא לחבב מישהו מהכיתה שלי, התחיל להיות לי מאוד גרוע בבית ספר. גם כל כך לא הייתי בטוחה בעצמי יותר, אני עדיין הייתי דלוקה על אותו בנאדם- היה נמאס לי כבר להדלק על אנשים ולא להשיג אותם בסופו של דבר. כבר איבדתי תקווה.

אפריל- ואיתו באה תקופת האושר. היה פסח- החופשה הכי ארוכה באמצע שנה. יצאתי למחנה פסח ושם... שם הכל התחיל! נהייתי סוף סוף חברה שלו. חבר ראשון, חבר שלי ורק שלי. אותו אחד שניסיתי להשיג חודשיים וכמעט וכבר איבדתי תקווה, כמעט וכבר חשבתי שאבוד לי. ואז אחרי המחנה היה לי גדנ"ע, ובסוף הגדנ"ע הנשיקה הראשונה, ואחרי הנשיקה הראשונה ערב יום העצמאות, ואחרי ערב יום העצמאות ל"ג בעומר... הבנתם את הקונצפט.

מאי- בגרויות! וכיופים ענקיים בין לבין. אהבה חדשה שהתחילה להרטיט לי את הלב שוב, היכולת הזאת חזרה אליי... אחרי שחשבתי שיש מצב שאני לא אוכל לחזור לרגש הזה לעולם. מישהו לחלוק איתו את כל מה שעובר עליך ביום, מישהו שמקשיב לכל דבר שאת אומרת- גם אם זה הדבר הכי טיפשי בעולם. מישהו שיצחק מהבדיחות שלך, ואם זה לא מהבדיחות, מהאושר של עצם זה שאני קיימת. צחוק של אושר- למדתי בחודש הזה מה זה. אני למדתי ועודני לומדת על עצמי לאט לאט, מישהו שפורץ איתי את כל המחסומים צעד אחרי צעד ומלמד אותי מהתחלה מהי אהבה.

יוני- וכך זה נמשך עד היום.

אני לא באופוריה יותר. עידן ה"נטע טיפשית כשהיא מאוהבת" נגמר כבר מזמן. "נטע חכמה כשהיא מאוהבת" התחיל כנראה.

שכחתי לציין, שבכל החודשים האלה אני עדיין נמצאת בקבוצת הפקות של סרט, בו אני נערת תסריט, והייתי גם בקבוצה הזאת שנה שעברה בתור נערת תסריט.

אני באמת לא יודעת מה קורה עם הסרט. באמת שאני לא יודעת. שנה שעברה הייתי הרבה יותר מעורבת. השנה אין מה לעשות. השנה משעמם, השנה הביאו שחקנים עם רזומה מכובד, את חלקם אתם מכירים מסדרות טלוויזיה שונות ואת חלקם פחות, אבל מפרסומות- לא מתאים לי. הם קצת יותר סנובים, קצת יותר סגורים בתוך עצמם, הקצת יותר הזה מפריע לי להקשר אל אנשים. הרבה יותר אנשים שלא בגיל שלי, וגם מי שבגיל שלי לא מתנהג כמו בגיל שלי. אני אפילו לא מבקשת אנשים שבדיוק בגיל שלי. שנה שעברה דווקא נקשרתי לאנשים הגדולים ממני ולא למי שדווקא נולדה בדיוק באותו יום שאני נולדתי בו. שנה שעברה הדינמקה הייתה אחרת, מי שהיה בתחילת הסרט נשאר עד סופו ולא היו אנשים מתחלפים. אל אנשי ההפקה החדשים התחברתי- האנשים שלא מתחלפים. אבל גם, זה הרבה פחות עוצמתי משנה שעברה.

התנועה הירוקה לא נכנסה לכנסת. זה אירוע שמאוד ביאס אותי. אני השקעתי מאמצים אדירים בהכנת הבלוג, בחלוקת פליארים, להסביר לכל אדם על התנועה הירוקה, לפעול למענה... כל מה שיכולתי. באמת. אבל לא הצלחנו וזו הייתה אכזבה מאוד מאוד גדולה. אך המשכתי הלאה.

אני אסביר לכם משהו: אני נמצאת בחוגי סיירות, שזו מעיין תנועת נוער שדוגלת באהבת הארץ, התנועה מוציאה כל חודש טיול, אז הייתי בכל החודשים בטיולים למעט החודשים ספטמבר, נובמבר וינואר. באוקטובר, דצמבר ואפריל היו מחנות, ולמחנה יש מאסת רגש יותר גדולה מסתם טיול רגיל. במחנה אחד ובטיול אחד הדרכתי אפילו. עוד דברים שעברתי במהלך השנה הזאת.

בתקווה שיהיו פוסטים יותר טובים מהפוסט הזה, אני אמשיך לכתוב. אני לא מבטיחה שיצא מדהים כמו הפוסטים הקודמים, אני אפרד לשלום לקראת הפוסט הבא, הוא לא יהיה נבוב מילים, זה מה שבטוח.

זה היה מדהים,

זה היה סוחף,

זה היה מרגש,

זה הרגיש מצוין,

הייתי בטוחה בכל מעשי...

זה היה הבגרות בבילוגיה.