לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים בעיר הגדולה.... סיפור בהמשכים.


סיפור המשכים :)

Avatarכינוי:  העיר הגדולה - סיפור בהמשכים.

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2008

פרק 9 :)


למטה :))

נכתב על ידי העיר הגדולה - סיפור בהמשכים. , 23/10/2008 11:55  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 9 :)


סליחה שלקח לי הרבה זמן לכתוב פרק, אבל אני נוסעת ללונדון שוב :) אני כל כך מתרגשת, תאחלו לי בהצלחה?


"היי, אני חזרתי, עכשיו אפשר לעשות את העגיל?" שאלה מלינדה כשחזרה לסטודיו.

"כן אפשר, שניה אני אקרא לפירסר." אמר הנער וקרא לדן.

"כן, אפשר לעזור? אה, זאת את" אמר דן כשראה את מלינדה מולו.

"כן, באתי לעשות עגיל באף" אמרה.

"טוב, הוא יטפל בכל הדברים הכספיים וכנסי לחדר הקטן" אמר ונכנס במהירות לחדר.

מלינדה שילמה ונכנסה לחדר, עדיין לא מאמינה שהיא הולכת לעשות עגיל בגלל בחור.

"אז, ניפגשים שוב?" שאלה מלינדה.

"מלינדה נכון?"  שאל בזמן שסידר את החדר הקטן.

"וואו איזה זיכרון, ואתה? עדיין לא אמרת לי איך קוראים לך" אמרה והתיישבה על הכיסא.

"דן, נעים מאוד. טוב את תרגישי דקירה קטנה וזהו" אמר ועשה לה עגיל.

"תודה רבה, תגיד רוצה  ללכת איתי לכוס קפה?" שאלה.

"אמ לא תודה, אני גם באמצע עבודה" ניסה לתרץ, אבל היא לא הפסיקה להסתכל עליו במבט פלירטוטי.

"טוב, אבל רק קפה." אמר בלית ברירה ושנייהם יצאו מהחדר.


"ארין, תוכלי בבקשה לקפוץ לקניון, אני חייבת שתלכי לחנות הזאת ותמסרי טפסים" אמרה המנהלת שלה במהירות ויצאה מהחנות.

ארין תפסה מונית ונסעה לקניון, היא היתה שמחה לראות שזה נורא קרוב למקום עבודתו של דן, אולי היא תוכל לקפוץ אחרי הסידורים ולהגיד לו היי קטן. היא היתה בהלם על איך מערכת היחסים שלהם מתפתחת כל כך מהר והם רק הכירו.

המונית נעצרה וארין שילמה לנהג הנחמד ונכנסה לקניון.

"שלום" אמרה ארין.

"הי, מה נשמע את העובדת של דיליה?" שאלה אחת העובדות.

"כן, והבאתי את המסמכים." אמרה והביאה לה שקית חומה שבפנים היו המון המון דפים.

"וואו, אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה כל כך מהר" אמרה והוציאה את המסמכים מהשקית.

"כן, מה זה אם אפשר לשאול?"

"אני מוכרת לה את הרכוש הזה, כלומר את החנות הזאת"

"אה, וואו מזל טוב נראה לי"

"תודה. טוב תגידי לה שאני אביא לה את זה מחר"

"אוקי אין בעיה תודה, להתראות" אמרה ויצאה אל החנות.

ארין ראתה בית קפה קטן וחשבה אולי תקנה לה ולדן קפה ונכנסה שמחה.

"2 קפה הפוך לדרך בבקשה" אמרה

"זה 8.50 פאונד" ענה המוכר

ארין שילמה והסתובבה לבחון את הבית קפה הקטן. היא נעצרה בזוג מוכר שיושב להם בנעימים ומדברים.

"סליחה גבירתי, הנה הקפה שלך" אמר המוכר בחוסר סבלנות.

ארין לא שמעה, רק דימעה זלגה לה על הלחי, זה דן ומלינדה. היא לא מאמינה על דן אבל במיוחד על מלינדה.

"סליחה גבירתי, הקפה שלך" אמר המוכר שוב

"אה כן סליחה" ענתה ולקחה את הקפה וברחה משם במהירות.

ארין רצה לכיוון הסטודיו כשבידה 2 כוסות קפה.

"הכל בסדר?" שאל

"כן כן אני בסדר, היי, אתה זה שדן קיעקע כשבאתי" אמרה

"אה נכון, הכל בסדר?" שאל

"כן, תביא לדן את הקפה שלו" אמרה והסתלכה משם.

 

אנה סיימה את  לימודיה להיום והלכה הביתה. היא נכנסה לחדרה  וראתה את ארין שוכבת במיטתה ובוכה.

"מותק, הכל בסדר?" שאלה והתיישה לידה וליטפה את גבה.

"לא, אני שונאת את המקום הזה! כל כך לא בא לי להשאר פה" אמרה והמשיכה לבכות.

"מה קרה?" שאלה וניגשה לטלפון כדי להזמין לשנייהן אוכל.

"חשבתי שהכל מושלם פה, מצאתי את גבר חלומותי, אפילו היו לי כמה חברות לפחות ככה חשבתי" אמרה והתיישבה.

"מה קרה עם דן? ואיזה חברות?" שאלה והתיישבה לידה.

"לא יודעת, יכול להיות כלום ויכול להיות שלא, ראיתי את מלינדה ודן יושבים יחד בבית קפה, זה הייה נראה כמו דייט" אמרה.

"מלינדה? היא לא עם אלכס? ראיתי אותם ביחד" אמרה וניזכרה בתקרית של חדר השינה.

"אה, אז הם באמת שכבו?" שאלה.

"ככה נראה לי, אבח אני יודעת שהם גם רבו, אני ודימה ישבנו על ספסל בפארק ושמענו אותם רבים" אמרה.

"אתם ישבתם על הספסל ודיברתם לא הם?" שאלה כלא מבינה.

"כן, אני ודימה ישבנו על אחד הספסלם בפארק ושתינו קפה ושמענו את אלכס ומלינדה צועקים אחד על השני כאילו זה סוף העולם"

תעזבי אותי!" צרח אלכס על מלינדה.

"יאללה בוא כבר!" צעקה, אבל אלכס המשיך להתנגד ולצרוח שתעזוב אותו.

אנה ודימה הבחינו בגוז העומד בחושך ליד עגלת הקפה.

"מה זה? מי זה?" שאלה כששמעה את קולם.

"לא יודע, את מי אני מכיר כאן?" שאל בציניות,אבל אנה זיהתה את הקולות היא פשוט לא יכלה לחבר את הפנים לקולות.

"את רוצה לבדוק?" שאל כשראתה עד כמה היא מתרכזת בשיחתם.

"לא, אני איתך וכיף לי, הם לא מעניינים אותי" שיקרה אבל ניסתה להתכרז בדימה ובדייט שלהם.

"שניה אני בא, הכוסות שלנו ריקות" אמר בחיוך, לקח את הכוסות והלך לעגלת הקפה.

"בבקשה עזוב אותם ובוא!" התחננה מלינדה בבכי, היא לא הכירה את אלכס ככה, הוא הפחיד אותה.

אלכס נעצר והסתכל על מלינדה בוכה ובמבוהלת.

"סליחה" אמר ופנה במהירות לכיוון בייתו.

"זה לא מה שהיא סיפרה לי" אמרה בטון עצבני.

דפיקות בדלת הבהילו את אנה וארין שלא הבינו מה קורה עם מלינדה, היא היתה חברותית עד שהתחילו לצאת עם גברים.

"רק שניה" אמרה אנה והלכה לפתוח את הדלת בזמן שארין הלכה למטבח להוציא צלחות וסכו"ם.

"תודה רבה, כמה זה?" שאלה מבלי להסתכל על השליח.

"בשבילך 20 פאונד" אמר ואנה הסכלה והופתעה לגלות שזה דימה.

"היי מה נשמע?" שאלה ונישקה אותו.

"עכשיו מעולה, אז כאן את גרה?" אמר והסתכל על החדר המסכן הזה.

"כן, אבל באופן זמני, מחר נתחיל לחפש דירות" אמרה וארין הסתכלה עליה מופתעת והחיוך עלה על פניה.

"טוב, אני חייב להמשיך בשליחויות, אז נדבר" אמר ונישק לה והלך.

"ביי" אמרה וסגרה את הדלת.

 

מלינדה ודן יצאו מבית הקפה במבוכה. דן הרגיש לא בנוח כל הזמן הזה וחשב על ארין, אם היא היתה רואה אותו איזה רושם היא הייתה מקבלת ממנו.

"טוב, עכשיו אני באמת חייב ללכת לעבודה, אז תתפלי בעגיל ולהתראות" אמר, נישק לה בלחי והתרחק במהירות.

מלינדה נשארה עומדת במקומה, לא מבינה מה זה היה, פעם ראשונה שהפלירטוטים שלה לא השיגו גבר. הוא פשוט לא היה מוכן לקבל שום מחמאה ושום דבר שהיא אמרה. זה גרם לה לרדוף אחריו אפילו עוד יותר, היא אהבה אתגרים והוא בהחלט היה אתגר מעולה בשבילה.

היא הוציאה את הפלאפון שלה וחייגה למספר.

"היי" אמרה.

"היי מה נשמע?" נשמע קול נשי מהצד השני.

"רוצה ללכת לאכול?" שאלה.

"כן אין בעיה, במזח?"

"כן, עוד חצי שעה?"

"אין בעייה, ביי"

"ביי"

מלינדה ניכנסה למכונית, מנסה לחשוב על הצעד הבאה שלה עם דן ואיך היא תוכל לסובב את זה כך שהוא וארין יריבו בצורה נוראה והוא יברח אליה.

 

"אני פשוט לא מאמינה שהיא באמת תעשה דברים כאלה. את זוכרת אנשים כאלה בבית?" שאלה אנה כשהתקרבה עם שקית הארוחה.

"לא, כי לא נראה לי שאנשים כאלה קיימים" אמרה ולקחה מהמטבח 2 צלחות ו2 בקבוקי בירה.

"אני מתגעגעת הבייתה, לאנשים ואפילו לעבודה, אבל ממש קצת לעבודה" אמרה ושמה את האוכל בצלחות.

"כן, גם אני לפעמיים בא לי לטוס הבייתה, לחשוב שהכל כאן זה פשוט חלום אחד שלא נגמר." אמרה.

"כן גם אני, זוכרת כשניסיתי לשכנע אותך לבוא איתי ללונדון?" שאלה וניזכרה.

ישר לאחר שניתקה את השיחה, אנה התקשרה לארין החברה הכי טובה שלה כאן בארה"ב וכמעט בצעקות ובהתרגשות רבה "התקבלתי התקבלתי!" אמרה עם חיוך ענק שפשוט לא ירד לה מהפנים.

"מה? איך? מתי?" שאלה מופתעת

"שניה אני עולה עליך" אמה ארין וניתקה.

ארין ניכנסה למעלית בחשש, זהו, אנה עוזבת אותה ונוסעת ללונדון כדי להגשים את חלומה. כל שניה של חשיבה הכניסה פחד וחשש לליבה.

ארין הגיעה לקומה של אנה, שעמדה מאחורי הדלפק ודיברה בטלפון.

"אדוני, אני מצטערת אבל אני מתפטרת. קיבלתי את המלגה שלי ואני נוסעת ללונדון ללמוד" אמרה בחיוך.

"אני מבין אותך, תקבלי את המשכורת האחרונה שלך בדואר. ואנה... בהצלחה לך, אחרי כל מה שאת עברת זה בהחלט מגיע לך" אמר בחיוך וניתק.

אנה לרגע ניכנסה למחשבות שלה, על כל מה שקרה עם אבא שלה, עם אח הקטן שלה אבל היא ישר יצאה מזה כשראתה את ארין יוצאת מהמעלית עם מבט מושפל ועצוב.

"מותר, מה קרה?" שאלה בבהלה.

"לא כלום, פשוט רק עכשיו עיכלתי את העובדה שאת עוזבת, נוטשת אותי" אמרה.

"אבל אני נורא שמחה בשבילך!" קפצה עליה כדי שלא תוכל לענות.

"יש לי רעיון, אולי תבואי איתי?" שאלה

"מה!?"

"כן שתבואי איתי ללנודון, גם ככה אני לא רוצה לנסוע לבד"

"אבל אם אני אסע, מה אני יעשה שם? אני לא לומדת, אין לי שם עבודה ואני לא מכירה שם אף אחד"

"גם אני לא,זה יהייה כיף, נכיר אנשים חדשים, מקומות חדשים. ואת צעירה, תוכלי למצוא עבודה במהירות"

"אבל מה עם העבודה הזאת?"

"ממממממ.... נו יאללה תהייה קצת ספונטנית"

"תני לי לחשוב על זה קצת? כי את יודעת זאת לא החלטה קלה" אמרה ארין והלכה.

"כן, לא נראה לי שחשבתי על זה עד הסוף" אמרה ושתייהן צחקו.

 

דימה הגיע הבייתה, אחרי כל המשלוחים הרוס מעייפות.

"היי אחי, אני יוצא למועדון רוצה להצטרף?" שאל לוקאס השותף שלו.

"לא יודע גבר אני מת מעייפות" ענה והתיישב על הספה.

"אחי, אתה בטטת ספה, קום, תתלבש ובוא" אמר והרים אותו.

"בסדר, ואי אם מישהו היה נכנס ורואה אותנו במצב הזה, זה לא היה טוב" אמר ושנייהם התחילו לצחוק.

דימה התלבש במהירות, הוא ולוקאס יצאו למועדון.

 

דן נכנס לסטודיו וראה כוס קפה על השולחן.

"מה זה?" שאל

"זה נקרא קפה" אמר הנער בציניות.

"כן, אני יודע" אמר במבט עצבני שמחק את החיוך מפניו של הילד.

"אבל מי השאיר אותו?!" שאל בטון עצבני לאחר שהבין שזה מאותו בית קפה שהיה עם מלינדה.

"חברה שלך, וואו היא נראתה עצבנית" אמר וניכנס לחדר הקטן להמשיך לנקות.

"ארין? היא ראתה אותי ואת מלינדה? לא יכול להיות!" אמר לעצמו והרים את השפורפרת להתקשר לארין.

 

"למה את הכי מתגעגעת בבית?" שאלה את ארין.

"האמת, לאוכל המגעיל שיש לנו שם" אמרה ולקחה עוד ביס מהאוכל על הצלחת.

"מה באמת?!" שאלה בהתפלאות.

הטלפון צילצל ואנה קמה עדיין מותעת לענות.

"הלו?" שאלה

"ארין?" שאל דן

"לא זאת אנה, מי רוצה אותה?" שאלה

"זה דן, את יכולה להביא לי אותה?"

"אה, דן..." אמרה וארין נידנדה את ראשה שתגיד לו שהיא לא נמצאת.

"סליחה אבל היא לא נמצאת, להשאיר לה הודעה?" שאלה.

"כן, תגידי לה שאני מצטער ושתתקשר אלי כמה שיותר מהר" אמר ואנה רשמה את הכל.

"דן, אם אני אדע שפגעת בחברה הכי טובה שלי אני יהרוס אותך" אמרה בקול רשמי.

"אני מצטערת, זאת היתה טעות תמימה, אני לעולם לא יעשה משהו כדי לפגוע בה, היא חשובה לי מדי." אמר ואנה נמסה לתשובתו.

"אוקי, כשהיא תגיעה אני אגיד לה להתקשר אליך, להתראות" אמרה וניתקע.

"יש לך הודעה" אמרה ושניהן התחילו לצחוק.

 

אלכס הגיע הבייתה מהסיפריה, הוא היה צריך לסים את העבודה על אלפונסו מוכה, לא היה לו כוח לכלום, הוא היה צריך את אח שלו לצידו, ומבלי לשים לב הוא הושיט יד לכיוון הטלפון וחייג את המספר של אחיו.

"הלו?" נשמע קול עייף מצד השני של השפורפרת.

"היי מה נשמע?" נשמע קול עייף ועצוב.

"וואו אתה נשמע כל חרא, מה קרה?" שאל נואה.

"כלום החיים" אמר

"בוא אלי, אני אכין לך ארוחת צהריים/ערב כמו שאתה אוהב" אמר ואלכס הסכים, הם ניתקו ואלכס יצאה מהאכסנייה לכיוון הבית של אח שלו.

 

"אולי תדברי איתו?" שאלה אנה

"לא יודעת" ענתה.

"תני לו להיות להנות מהספק, יכול להיות שזה סתם היה תמים ויכול להיות שזה לא, אבל תני לו להסביר, יכול להיות שסתם נפגעת ממשהו שבכלל לא קיים" אמרה וארין הנהנה לאות הסכמה.

"טוב אני אתקשר אליו אחר כך" אמרה אבל אנה הגישה לה את הטלפון.

"לא, עכשיו" אמרה וארין חייגה את המספר של דן.

"הלו" שאלה בהיסוס.

"היי מה נשמע, אני כל כך מצטער!!" אמר כששמע את קולה של ארין.

"זה בסדר, אנחנו צריכים לשבת ולדבר." אמרה.

"טוב, אני יאסוף אותך בתשע, נלך לאכול ולבד" אמר

"בסדר, בתשע" אמרה ושנייהם ניתקו.

"כל הכבוד" אמרה אנה ולגמה מהבירה מאושרת.

 

"היי, מה נשמע" אמרה מלינדה כשהגיעה למזח.

"הכל בסדר מה איתך?" שאלה

"מעולה, וואו אלי הרפר, לא ראיתי אותך כל כך המון זמן.

"כן הא? אז, מה חדש?" שאלה בחיוך.


אני הולכת לכתוב פרק מעמיק יותר על כל אחד מהדמויות :)

תגיבו :)

נכתב על ידי העיר הגדולה - סיפור בהמשכים. , 21/10/2008 12:26  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,889
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להעיר הגדולה - סיפור בהמשכים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על העיר הגדולה - סיפור בהמשכים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)