זהו נשבר לי החלטתי לכתוב יומן אלקטרוני! לא קרה היום משהו שלא קרה לי בעבר אבל היום זה כבר נמאס!

אני רשומה באתר היכרויות כלשהו, עוד דרך להכיר נכון?

התחיל לדבר איתי בחור שנראה ונשמע נחמד. החלפנו מסנג'רים והתחלנו לקשקש ולחרבש על תחומי עניין.

אז מה לעשות שאחד מתחומי העניין שלי הוא כדורגל. ולא אני לא מתכוונת לזה שאני אוהבת כדורגלנים - אני באמת ובתמים אוהבת כדורגל!

תמיד הייתי בת-בת כזאתי שמשחקת בבובות. האהבה לכדורגל התחילה בעונת האליפות של 96/7.

ישבנו אחותי, גיסי, זוג חברים שלהם ואני בסלון של אחותי וגיסי וראינו את המשחק ההוא, הידוע לשמצה נגד בית שאן שנקרא גם בפי המלעיזים משחק השרוכים. אני זוכרת שראיתי את האדומים פותחים שמפניות וחוגגים ואני שלא ממש היתה לי העדפה הלכתי עם גיסי והחזקתי אצבעות לבית"ר. אז ההוא (איתן טייב נו ההוא שהאדומים חיברו לו שירים) נעצר באמצע המגרש לקשור שרוכים וכולם עלו למעלה אפילו השוער (המנכ"ל החדש שלנו - בהצלחה בתפקיד איציק!) וניסו וניסו ובסוף פישונט דחק עם הראש פנימה וזהו לקחנו אליפות והאדומים עם השמפניה פתוחה המומים ומבואסים וככה הכל התחיל.

שמחת הניצחון והשמחה לאיד מהולות יחד הן שהביאו אותי להתחיל להתעניין בכדורגל בכלל ולאהוד את בית"ר בפרט.

זה הולך ומחמיר - מזה כמה שנים שיש לי מנוי! אמנם במערבי המסומן אבל בכל זאת, פולניה טובה מבית אדום (כן אבא שלי אוהד הפועל!), תואר מהאוניברסיטה העברית, מצביעה למרצ (מאמינה שאדם טוב מלידה). איך אני קשורה לבית"ר? איך הכל משתלב יחד אתם שואלים? אז זהו שלא משתלב!

אני תמיד חיה עם התחושה הנוראה הזו שזה לא מקומי הטבעי. לא כדורגל ובטח לא בית"ר.

חברות שלי לא אוהבות כדורגל - איזה בחורות כן? חוץ ממני?

ובחורים? הם הכי גרועים! בהתחלה בחורה שאוהבת כדורגל נראה להם מגניב אבל עד לקטע שהיא פותחת את הפה ומביעה את דעתה בעניין. או אז כבר מגיע הקטע שמתייחסים אלי כמו אל אחד מהחבר'ה אבל לא באמת כי אני בכל זאת בת אז מדברים איתי על כדורגל אבל לא באמת מקשיבים או מייחסים חשיבות לדעותי אבל זה ניחא, לזה כבר איכשהו התרגלתי.

אבל היום קרה מה שגרם לי להיכנס ולשפוך הכל - בא בחור כביכול מלומד כביכול מתקדם בדעותיו, ושוב - מגניב, בחורה אוהבת כדורגל אבל רגע היא אוהדת בית"ר ופתאום הוא חוזר לימי הביניים ולמעשה מעדיף אישה שקטה כזו, שתתן לו לראות בבית כדורגל ותביא לו בירה ופיצוחים ובטח לא אחת שנראית משהו אחד (אשכנזיה, מלומדת) ואז באה והופכת לו את הדימוי כי היא בעצם אוהדת בית"ר! או איך שההוא הגדיר אותי - אני תופעה!

אני? תופעה?

אז שצפתי וקצפתי מבפנים וסגרתי את חלון המסנג'ר מבחוץ!

אני לא רק אישה! אני לא רק פולניה! אני לא רק אקדמאית! אני לא רק שמאלנית! אני לא רק אוהדת בית"ר! אני הכל ביחד - זה נקרא תופעה?

אולי זה באמת לא בסדר? אולי כן צריך ללכת עם סטיגמות אולי יותר קל יהיה לי לשים על עצמי מסכה של אישה קטנה כנועה וצייתנית?

אבל זו לא אני! לא יכולה! תמיד ניתן לי החופש להתבטא בבית ועל זה אני מוקירה את הורי שנתנו לי לעצב את עצמי גם אם טעיתי ותהיתי בדרך ותמיד סמכו עלי שאני יודעת מה טוב לי אז איך יכול להיות שכל העולם מסתכל עלי במבט מרחם כזה של "זה בסדר, משובת נעורים בגיל 30, זה יעבור לה, היא תתבגר"

אם להתבגר אומר לאבד את הבחירה החופשית שלי אז אני לא רוצה להתבגר! המממ... עכשיו אני באמת נשמעת כמו בת טיפש עשרה מרדנית.

ולא אני לא בחרתי את הבחירות שלי מתוך מרדנות. זה בחירות של דברים שנקרו לי בדרכי. הדרך של כולם נכונה ושלי שגויה?

אבל אני מאמינה שעוד יבוא הבחור שיקבל את "התופעה".