באמת חשבתי שיצאתי מזה. ואולי מסתבר שלא?
ז"א, אף פעם לא הייתי ממש בקטע של הקאות וכאלה. אף אחד גם לא ידע. ולא הייתי לא אצל פסיכולוג ולא אצל פסיכיאטר וכל מיני שיט.
אבל כבר זמן מה שיש לי הפרעה. אולי מאז שאני זוכרת את עצמי אף פעם לא מצא חן בעייני מה שראיתי במראה, אבל לפני שנה וחצי החלטתי לתקן את המצב.
ובאמת תיקנתי-ירדתי במשקל וכ"כ התענגתי על המחמאות והדיבורים, גם אם הם היו דואגים, וגם אם אנשים סתם חשבו שאני רוצה צומי.
ואז, פתאום זה הספיק לי. ולמרות שאני ידעתי כמה קלוריות יש בכל דבר שאני מכניסה לפה וזה קצת צרב לי בתודעה, הרשיתי לעצמי לאכול שוב. ובהדרגה הפסקתי עם הספורט. ועכשיו זה חוזר. כי עכשיו, אחרי כמעט ארבעה חודשים אחרי הנאמרים מספיק דברים.שקילה האחרונה...נשקלתי. ועליתי. כמעט חצי ממה שירדתי. ממה שעמלתי עליו כ"כ.
וזה כ"כ אירוני. כי ברגעים אלו ממש אני אוכלת להנאתי(או שלא) פרוסת לחם אחיד(78 ק') מרוחה במיונז עם פסטרמה(60 ק') ועגבניה(זה ירק וזה בריא וחובה).
אבל שוב צריך לתקן את המצב. וזה מה שאני אעשה.
Here I go again.
טופאק אמארו שאקור, החלק היותר מעניין של הפוסט.
אתמול, 13/09/08, מלאו 12 שנה למותו שלו. אני מרגישה מחוייבת להגיד כמה מילים לזכרו.
נולד בברוקלין, וגדל ללא אביו, שהיה סוחר סמים. בהמשך עבר עם אמו ואחותו לבולטימור, מרילנד, ואלה התמקמו בשכונה מפוקפקת. למרות זאת, הוא היה תלמיד מחונן, תמך בצדק ושוויון חברתי ואהב לקרוא ספרים. אמו המכורה לסמים, אביו שנשפט ל60 שנה בכלא לאחר הכרזתו כמבוקש של הFBI ומעבר נוסף לפלורידה הקשו עליו ולפי טענתו גרמו לו להדרדר. טופאק החל לסחור בסמים ותכופות הסתבך עם החוק. הואשם בירי על שוטרים, קרב כנופייה ואונס מעריצה. אך כל זה לא הפחית מהצלחתו ופרסומו והוא זכה לשבחים רבים הנוגעים למוזיקה שלו. כמו כן גם פעל לטובת הקהילה-הופעות שהכנסותיהם הועברו לשכונות עוני שחורות, קריאות פומביות להפסקת אלימות ונסיון לגרום לכנופיות להפסיק לפגוע בחפים מפשע ולא למכור סמים לילדים. הוא נבדל מרוב הראפרים בשיריו, אולי כי כל אחד יכול להזדהות אתם. הטקסט שלו אמיתי ולא ממוסחר. ולא סתם אומרים שההיפ הופ מת יחד אתו.
ב-7 בספטמבר, 1996, נורה טופאק מרכב חולף בדרך חזרתו מקרב אגרוף שצפה בו עם חבריו. כעבור 6 ימים, ב-13 לספטמבר, מת מפצעיו.
איזו חפירה לפוסט ראשון, הא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Stupid.but.Charming