בלי עיכובים נוספים, וכי אני מקיימת הבטחות..
קבלו את פרק 5 D:
♥
"נראה לך! מה את חיה
בסרט?!" צעקה אנג'לה למכשיר הטלפון. דיאנה
נאנחה מהצד השני. "נמאס לי מזה שאת כל הזמן עם אחותי התאומה, ולא איתי." אנג'לה
גלגלה את עיניה "דיאנה, כולה הלכנו לקנות פיצה בצד השני של הפארק, חזרנו,
צלצלו אליי מהבית והייתי צריכה ללכת.. זאת את שהתעלמת ממני במשך שעתיים שלמות
שהייתי שם!"-"הוו מתוקה שלי, ממש לא!!! את פשוט התעסקת בהכל חוץ
מבי!" צעקה גם דיאנה, גם לה נמאס מכל זה. "נו באמת דיאנה!! את זאת
שהשתכרת, את זאת שהספקת לבגוד בי בשלושה ימים שלא הייתי כאן! אני חיכיתי לך שבוע
מזויין שתחזרי מאיטליה, ואת לא יכולת להתאפק נכון?! או שאולי פשוט זה קרה לי
מאחורי הגב גם כשכן הייתי פה?!" דמעות זלגו מעיניה, אך זה לא היה משנה. זה לא
ישנה שום דבר. "אני לא חושבת שזה עובד אנג'י.."-"אל תקראי לי אנג'י."
היא משכה באפה. "אני מצטערת.. זה פשוט, את יודעת שזה נגמר.." אנג'לה
נאנחה, הדמעות זולגות על לחיה בקצב. הייתה שתיקה ארוכה במיוחד.
"נגמר.. אז נגמר." היא לחשה וזרקה את המכשיר על המיטה, קוברת את
פניה בכרית ובוכה.
19.8.10
צ'רצ' היקר..
אני ודיאנה נפרדנו, היא זונה בוגדנית,
ואני מפגרת שלא ראתה שאחותה מאוהבת. בי.
סעמק, מערכות יחסים זה חרא דבר.
וגם כן הסער הזה. שימותו כולם.
שלי בלבד, ולא של אף אחד לעולם,
אנג'לה.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
היא לקחה את הפלאפון שהיה
מחובר לאוזניות והניחה אותו בכיס מכנסיה, הכניסה את המפתח הבודד לכיס השני והחזיקה את הכפכפים בידיה.
השטר של 100 השקלים היה דחוף בין המכנס לחולצה שלה.
היא יצאה בשקט מהחדר, ועל קצות אצבעותיה מיהרה לדלת הכניסה, פותחת אותה
בשקט, ויוצאת מהר. אבל היא לא הייתה שקטה מספיק בשביל שאימה לא תשמע אותה.
"אנג'לה!!!" נשמעה צעקה, כשהנערה כבר הייתה בחדר המדרגות.
בחצי הדרך היא הייתה יחפה, רצה דרך חצי שכונה עד לביתו של סער, היחיד שרצתה
לראות כרגע.
היא נקשה על הדלת, והוא עמד בפתח מבולבל. היא קפצה אל זרועותיו ממלמלת
"נגמר..", והוא הבין. החיבוק
התחזק, והוא הרים אותה לחדר, ממשיך לחבק אותה שם, מנסה לנחם אותה בכל דרך אפשרית.
עברה חצי שעה, שעה, שעתיים.. מצבה של אנג'לה היה יותר טוב, אבל לא מספיק.
עיניה היו נפוחות, שיערה פרוע וליבה שבור. היא הסתכלה על סער שחיבק אותה כל הזמן
הזה וחייכה אליו חיוך קלוש, מוכרח, עצוב.
הטלפון שלה צלצל. "הלו?" היא מלמלה חלושות. "אנג'י.. בואי
החוצה.." היא שמעה את קולו של דולב. היא הבינה שהוא יודע. "בשביל
מה?" היא נאנחה. "אנחנו בגינה שלנו.. אני שר ומור, בואי.." היא
משכה באפה "חמש דקות." והשיחה נותקה. היא אספה את
שיערה, בעוד סער מנגב את שארית דמעותיה. "את בטוחה שאת רוצה לצאת?" היא
רק הנהנה בשקט וחיבקה אותו בחוזקה, "תודה.." הוא חייך ונשק לראשה
"אין בעד מה קטנה".
הוא ליווה אותה לדלת וחיבק אותה שוב, היא שוב הודתה לו ויצאה החוצה, הולכת
לגינה ומתיישבת בין שר לדולב על הספסל, שותקת.
"דיי אנג'י, דיי.." חיבקה אותה שר במותניה ונשקה ללחיה. אנג'י
נערה את ראשה וחייכה חיוך קטן. "קטן עליי, לא סוף העולם.." היא משכה בכתפיה
ולקחה סיגריה מתיקה של מור, מדליקה אותה ושואפת ונושפת עשן בקצב אחיד.
הזמן עבר מהר עד שהם עברו לביתו של דולב, וגם דיאנה הייתה שם. אפילו בסכין
אי אפשר היה לחתוך את המתח.
המבטים שעברו בין הבנות היו חודרים ובעלי משמעות, והאנשים שהיו בחדר ניסו
להבין את המבטים. לבסוף , לאחר שתיקה של רבע שעה שנקטעה לכמה הערות חסרות תכלית,
פצתה דיאנה את פיה. "אתם יכולים לצאת מהחדר ולהשאיר אותנו לבד?" ואף אחד
לא התלונן, לא שאל למה, ולא שאל את מי להשאיר לבד.
אנג'לה ודיאנה נשארו לבד בחדר. "נו, מה שכחת להגיד לי?" הנערה
הג'ינג'ית הרימה את גבתה הימנית. "אל תהיי ככה.." מבטה היה מלא תחינה.
"את באמת תסכלת אותי.. את עדיין מתסכלת אותי." היא התיישבה לידה, משלבת
את אצבעותיהן, בעוד השניה מושכת את ידה ממנה. "מה את מנסה להגיד לי בזה? שאני
עוד פעם אתרפס ואתנצל? את בגדת בי. את יודעת כמה קשה לי להיות מחוייבת, ובכל זאת
את בגדת בי. מה אני אמורה לעשות עכשיו? לרוץ חזרה לזרועותייך בבכי קורע לב ולבקש
סליחה בשבילך כמו תמיד?" דמעות זלגו מעיניה בלי שרצתה.
זו הייתה הפעם הראשונה שהיא באמת אמרה את מה שהיא חושבת.
"לא.. לא אנג'י.." דיאנה מחתה את דמעותיה של הנערה שאהבה.
"אני רוצה לבקש סליחה, על כל הדברים הדפוקים שקרו. אני מצטערת, באמת
מצטערת." נשימה רועדת יצאה מפיה של
אנג'לה והיא הביטה בה בפליאה, "אני אוהבת אותך.."
נפלט מפיה, ומבט
מתנצל הופיע בעיניה מיד לאחר מכן. "אני אוהבת אותך אנג'לה שוורץ, ואני רוצה
אותך בחזרה איתי, שלי. אני לא יכולה שנייה בלעדייך.." חייכה השניה וליטפה את
לחייה החלקה, מסתכלת לעיניה הדומעות של השניה. "את מתכוונת לזה?" חייכה
אנג'י בהתרגשות, לחייה נצבעו באדום. "תמיד התכוונתי" שפתיה נצמדו לשפתיה
של הג'ינג'ית. הן הרגישו בעננים.
טוב, לא ממש בעננים, אבל הן השלימו, וזה גרם להם להרגיש טוב. מאוד טוב. הן
התנתקו מהנשיקה, מחייכות אחת לשניה. "אני חושבת שאנחנו נוותר על ההסברים
בשבילם." אנג'לה צחקקה כשהסתכלה על חבריה נדחסים על החלון הקטן שהיה לחדר,
מנסים לראות מה קורה שם.
הבלונדינית צחקה ונשקה למצחה. "עכשיו, בקשר לבריחתך מהבית, את ישנה
אצלי היום?" וכמובן שאנג'לה לא יכלה
שלא להנהן, ולהשתיק עוד שיחה מהוריה. שיחנקו.
באותו ערב הם יצאו, בילו עד הבוקר, שיכורים עד עילפון חושים.
בעוד השמש עולה מעל העץ הזקן, כאב הראש של כל החברים שישנו שם דפק במוחם,
אחד-אחד, לא פוסח אף לא על נער מבין כולם."כואב לי הראש" גנח דולב בכאב
ואחז בראשו, בעוד השאר "אני רוצה
הביתה" יבבה אנג'לה, וכמובן שדיאנה הייתה צריכה לקום ולהרים אותה לביתה,
לעזור לה להתקלח –בבגדיה התחתונים כמובן!- ולהתלבש היא הניחה לה לבדה, עושה לאחר
מכן את אותו הדבר. השתיים שכבו לישון, עד לאחר הצהריים של אותו יום.
ומשם? זה כבר סיפור אחר לגמרי...
אגב, אני מלאת לחץ בתיכון כרגע.. אני מסיימת כל יום בין שלוש לחמש.. תסלחו לי על איחורים וכאלה :S
אוהבת אותכם ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
