התפשטתי רועדת מקור ותחבתי את עצמי עמוק בתוך השמיכה הכתומה. להתכרבל זו אחת המילים שאני יותר אוהבת. גם להצטנף, יש במילים האלו תחושת חמימות שמעלה זכרונות מחיבוקים, שמיכות פוך וריח נקי של אבקת כביסה. אבל במיטה שלי עדיין נשאר הריח שלו וכל הקולטנים באף שלי מגיבים אל הריח הזה כשהראש נוחת  על הכרית. האסוציאציה החיובית שהריח מעלה אצלי מתחלפת במהירות לתחושת סלידה עמוקה אז אני מזדקפת בחדות ותולשת את המצעים מהמיטה, מוציאה מהארון סט חדש עם ריח נקי של סבון. לא ריח של דביל.

-"זה עלוב, אני עלובה"

 

-"את לא עלובה, את אנושית"  

אני רוצה להכיר מישהו חדש. דף חלק בלי זכרונות רעים, בלי משקעים, בלי הסתבכויות. מישהו שעדיין לא יודע מה המילה הבאה שאני הולכת להוציא מהפה. מישהו שאני עדיין לא צפויה בשבילו לחלוטין. מישהו שעדיין לא מכיר אותי ולא יודע שאני מקבלת התקפת צחקוקים וברברת אחרי סקס, או שאני לא מדברת כשאני קמה בבוקר, או שאני נכנסת למצב קטטוני כשאני לחוצה. מישהו שלא יודע עדיין שאני ג'אנקי של מתוק ושאני אמכור את נשמתי לשטן בשביל בראונ'יז, מישהו שלא יודע שאני מחבקת נהדר, מישהו שלא ראה אותי בפיג'מה, מישהו שלא ראה אותי בוכה.

מישהו שעדיין שלא גרם לי לבכות.  

(אבל למרות הכל, אני עדיין מתה על הריח שלו)