ואנחנו שלושתנו משחקים ב"בוץ" של הקטנים. דייטים כושלים, סטוצים ואתרי היכרויות, כשהם מדגמנים זוגיות למופת בדירת שלושת החדרים החמודה שלהם.
אני רוצה גם. אני כל כך כל כך רוצה.
אני לא יכולה לקנא בחברים שלי כי אני באמת רוצה את הטוב ביותר בשבילם, אבל כל זוג כזה נועץ לי עוד סיכה קטנה כזאת בלב. דקירה של אכזבה וריקנות.
למה לי לא.
ואל תגידו לי בתגובות שגם תורי יגיע. היופי בזה שהבלוג הזה קיים אוטוטו שלוש שנים הוא שאם תחזרו אחורה תמצאו עשרות פוסטים שכאלה עם התגובה הזו בדיוק. ונחשו מה - זה לא קרה. ואלוהים יודע שניסיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
