אני חושבת שאני אוכלת בשר מתוך שינה. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאחרי שיותר ממחצית החיים שלי אני צמחונית, ההמוגלובין שלי עומד על 14, שזו רמת המוגלובין של קרניבור ממוצע?

סטיה:

להריח את הבגדים שלי בסוף ביום, כשאני אוספת אותם מרצפת האמבטיה בדרך לסל הכביסה. ריח חמצמץ של זיעה, שאריות דיאודורנט ובושם. מריחה את היום שעבר ושולחת אותו לכביסה. חבל שאת החיים שלי אני לא יכולה לכבס. לזרוק אותם כמו שהם, מוכתמים,  תערובת ריחות טובים ורעים למכונה ואחרי שעה וחצי להוציא אותם נקיים וריחניים.

 פעם חבר פסיכולוג בשקל אמר לי, שאני אובססיבית לסדר כי בפנים אני מבולגנת. מאז אני מדמיינת את הביפנוכו שלי מלא בערמות. ערמה של אכזבות, ערמה של הצלחות, ערמה של ציפיות, ערמה של אהבות ועוד ערמות על ערמות על ערמות שמתערבבות כולן ביחד ועושות אני אחת שלא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה.

אני כבר לא זוכרת איך להיות נאהבת. הצורך באהבה לא קטן, רק ההיצע לא משהו ומכיוון שכך לא נותר לי אלא לאהוב את עצמי ומיום ליום אני הופכת יותר ויותר נרקיסיסטית.

מטריד ביותר.