אני לא זוכרת על מה בדיוק חלמתי אבל אל תוך החלום חדרו יללות שהלכו והתחזקו. כל ניסיון להתעלם מהן עלה בתוהו משום שגורם היללות ישב לו על הכרית הסמוכה ומידי פעם חיכך את ראשו השעיר בראשי.  “חתולה פסיכית" סיננתי בעודי תרה בידי (שום רצון לפקוח עיניים) אחר הפלאפון שלי לבדוק כמה רגעי חסד נותרו לי  עד שהוא יצלצל את צלצולו המזעזע. במאמץ ניכר עין שמאל פקחה חרך קטן רק כדי לראות שנותרה לי עוד דקה בלבד.

ברצלונה. חלמתי על ברצלונה. הלכתי בראמבלאס לכיוון הים ואחד מאומני הרחוב  שם לקח את ידי והתחלנו לרקוד טנגו באמצע השדרה. הכל התסחרר סביבי והתחלנו לרחף עד שנחתנו על הגג של כנסיית סגרדה פמיליה.... מעניין מה זה אומר?

18שעות לאחר מכן אין שום איבר בגוף שלא כואב לי. אולי הזרת של רגל ימין, אבל אל לי לפתוח פה לשטן כי קרוב לוודאי שגם אותה אני אחבוט באיזה רהיט בדרכי למיטה. אחרי ששנת הלילה שלי נקטעה באיבה, ניסיתי להרדם באוטובוס לירושלים. שילוב של התנוחה שבה בחרתי להרדם יחד עם המזגן שפעל במלוא אונו גרם לצוואר שלי להשאר בתנוחה זו עד עכשיו, בשילוב מענג יחד עם כאבי תופת בכל פעם שאני מעזה להציע לו להחליף פוזה. כמו כן, כידוע שום צוואר תפוס לא יהיה מושלם אם לא יגרום לאיזה כאב ראש קטן נכון? את מרפק יד שמאל לעומת זאת, הצלחתי להפגיש עם מסעד הכורסה באיזו זווית בלתי אפשרית שפגעה לי באיזה עצב וגרמה לי לאבדן תחושה זמנית בכף היד. אותה מכה עצמה גרמה לידיד שלי לאבדן שמיעה זמני בשל זעקות השבר והכאב שבקעו מגרוני בעת מפגש הפסגה ספה-מרפק.

אז נכון לעכשיו כל תנועותי מוגבלות ביותר ומלוות בכאב בכל פעם שאני מסובבת את הראש/מנסה לקפל את יד שמאל/לקיים אי אילו פעולות פיזיות פשוטות. לעומת זאת גיליתי ששינה לא כרוכה בשום סוג של כאב ולכן זה מה שעשיתי במשך רוב אחר הצהריים.

הפכתי לבדיחה המשפחתית. מסתבר שריחוף עובר בתורשה (רעיון לעצמי לעבודת מאסטר?) וההורים שלי הזמינו פעמיים כרטיסים לאותה הצגה. אז לקחתי את יאיר ונסענו ביחד אל עבר העיר הגדולה. אחרי 11 שנים של חברות, גם אם אפלטונית לחלוטין (כזכור שנינו נמשכים לבני אותו המין) אימצנו דפוסי התנהגות של זוג נשוי. ובכן, היכן הוא מקום כל הקונפליקטים בין הבעל לאישה (או לפחות אחד מהם)? 10 נקודות לאדון בחולצה האדומה שצעק מכונית. לפני הכל אני אומר שאני נהגת די גרועה ואני לא יודעת לחנות, אבל יש לי חוש כיווןן מעולה. ניווטתי את דרכי ברחובות יפו לעבר איילון דרום,כאשר מהמושב לידי נשמעה צעקה "לא!! לא לשם! לאן את נוסעת!"  אז נסעתי לאן שהוא אמר. אשה טובה לא מתווכחת עם בעלה.  הסצנריו חזר על עצמו מספר פעמים,כאשר גיליתי לחרדתי  שאנחנו על הכביש לאשדוד שהוא, מעבר לכל ספק, לא איילון דרום.

-יאיר?

-מה?

-יש סיבה מיוחדת שהניווט המשובח שלך הוביל אותנו לכביש לאשדוד?

-מה פתאום אשדוד.. אני יודע בדיוק איפה אנחנו.

-איפה אנחנו?

- ליד ראשון. את רק פונה פה ואת על איילון דרום.

- לא! זה הכביש לאשדוד. הייתי נוסעת כאן כל הזמן כשהייתי עם חגי (אקס אשדודי).

- עזבי אותך משטויות עוד דקה אנחנו על איילון דרום.

~אני ממשיכה לנהוג, הכביש הופך חשוך ואפלולי~

-דריה?

-הממ?

-אני כבר לא בטוח שאני יודע איפה אנחנו.

-אני יודעת. אנחנו על הכביש לאשדוד.

-איזה אשדוד בראש שלך?!?!

~שלט- "יבנה 7 ק"מ, אשדוד 25 ק"מ~

-תגידי, את עוד בקשר עם חגי? אולי הוא יתן לנו לישון אצלו...

- אם היינו פונים איפה שאני רציתי, ואתה אמרת שאני לא יודעת לאן אני נוסעת, כבר היינו יכולים להיות בבית.  

-המממ...

-אני לא מאמינה שהובלת אותנו ליבנה! יש פה מחלף, כדאי לרדת?

- לא נראה לי.

-אני יורדת בכל זאת.

-תעשי מה שאת רוצה. את הרי הכי חכמה.

~ עליתי על מחלף יבנה והסתובבתי, למען הפרוטוקול אני אציין שאם הייתי מקשיבה לו ולא היינו מסתובבים היינו מגיעים לאשדוד. כל קשר בין יבנה מקום מגורי מקרי בהחלט~