בדקה אחת של חוסר תשומת לב אתמול בלילה, הרסתי לעצמי את כל היום.
החתולה שלי טיילה במטבח וכאשר התכופפתי, בחושך, להרים אותה, המצח שלי פגש בעצמה רבה את הכיסא שעמד שם ושמשום מה לא ראיתי. החנקתי את זעקת הכאב שעמדה לפרוץ כי כל הבית נם את שנתו בשלווה והסתובבתי בכל הקומה התחתונה, ידי על המצח מיבבת בשקט.
מאוחר יותר, בבדיקה של היקף הנזק התגלתה חבורה אימתנית מעל השקע שבין האף לעין.
אני מרגישה כאילו מישהו הכניס לי אגרוף לפנים. האפקט אותו אפקט כך או כך. אז מה עם מדובר בכסא ולא בבן אדם?
ההשפלה, ההשפלה שבדבר.
אז כל החלק שמעל העין השמאלית שלי הוא גוש אחד ענק של כאב. אני אפילו לא מסוגלת להזיז אותו. ברדיוס היותר גדול יש תחושת כאב עמומה שמתפשטת עד לקו השיער בצפון ועצם הלחי בדרום.
בגלל הכאב, במשך כל היום הייתי מבולבלת, לא מרוכזת ולא בפוקוס. העברתי רובו בין הספה, המיטה והמחשב עם גיחות קצרות למטבח ולמרכז המסחרי. היום החפשי שכל כך ציפיתי לו התגלה כבזבוז גמור משום הכאבים וגם משום שכל ניסיון לפגוש בני אנוש עלה בתוהו. כולם איכשהו מצאו לעצמם דברים טובים יותר לעשות. חשבתי ללכת לסרט לבד, אבל איכשהו כל הרעיון של לנהוג לת"א במצבי נראה לי קצת חסר אחריות (גם ככה אני רואה כפול) וקצת עצוב, ללכת לסרט לבד ביום חמישי בערב.
מזמן לא הרגשתי רע כל כך. פיזית ונפשית... אקורד צורם בסיום של שבוע נפלא. כמוצא אחרון לקחתי את שמיכת הפליז שלי, שלפתי את אחד מ"סרטי הנחמה" שלי ואחרי שמיסטר דארסי חיבק את אליזבת' בנט בפעם המיליון בזרועותיו והבטיח לה אהבת נצח, קמתי מהספה ופתחתי לרווחה את כל החלונות בבית, מאפשרת לקצת אוויר ערב קריר להכנס פנימה ולהחליף את האוויר הדחוס שעמד בו כל היום. החלפתי מצעים לסט הסדינים הלבנים האהובים עלי ביותר, התקלחתי במים קרים ויצאתי קצת לשבת בגינה עם החתולה.
מחר יהיה יום טוב.
טליק תמיד פותח את הפוסט בשיר. אני אסיים. אני לא מתגעגעת לאף אחד. אין לי למי להתגעגע. זה טוב ככה, השקט הזה.
חוזרת מילים ולחן: יהודית רביץ
חוזרת אל עצמי למעגל שלי
לאט לאט איטי אני פשוט אני
נוגעת בעצמי מולי עובר מולי
ולא חושבת שום דבר
לא משתדלת לשום אדם
ולא כואבת דבר, רק קצת מתגעגעת
יושבת בחצר מאחורי העץ
מנגנת שיר
וקמה להדליק את המדורה שלי
להתכרבל כולי ברוח הלילית
מה שעובר זה העכשיו
אני אוהבת את הזמן
כלום לא קורה פה,רק מה, קצת מתגעגעת
ואם אנ'לא יודעת מה
ואם אנ'לא רוצה דבר מה
ואם אני לא יודעת מה יהיה
אז מה, תודי שזה יפה
איך הבלבול הזה עושה לך קצת נעים
הכל מלא חיים
תנודות ושינויים
גלים ונחשולים
רעש וצלצולים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
