מה לעשות, יש לי זוג מכובד למדי של בזז'ים ומכיוון שכך חולצות עם מחשוף הן החביבות עלי ביותר. ברם ואולם, מכיוון שהנני בת ישראל צנועה וחסודה (או פשוט משום שלא בא לי שכל העולם ואשתו יבהו לי בציצים) אני תמיד משתדלת ללכת עם גופיה מתחת, שתצנזר קצת את מה שנתן לי הטבע (והוא ברוך השם נתן!!).

אבל הם עדיין מציצים להם החוצה מנסים לתפוס פיסה נאה של נוף.

מפה לשם, אתמול הייתי בדרכי לעבודה ועברתי בתחנת הרכבת כשאר חלפתי ליד קבוצת נהגי מוניות. אחד מהם נעמד מולי, הרבה יותר מדי קרוב והחל למלמל כל מני משפים סתומים. אני מאמינה שהוא היה שולח ידיים אם לא הייתי מצליפה בו קלות בשקית הקניות שלי (נעמה בצלאל, חצאית וג'ינס. גם אמירה אופנתית וגם אמצעי להגנה עצמית) ואצה רצה לדרכי.

היום הפרופסור שלי חזר למעבדה אחרי כמה ימים של חופש וכשנכנסתי למעבדה הוא חייך ושאל אם הוא יכול לבקש חיבוק מבלי שזה יחשב הטרדה מינית (כזכור לחיבוקים שלי יש אפקט ממכר ביותר ולו רק בגלל החלק הראשון של הפוסט וגם בגלל שהם ניתנים מכל הלב). אני יודעת להבדיל ואצלו זה באמת בא ממקום של חיבה וחלילה לא ממקום של הטרדה או משהו.

שני האירועים האלו בפרק זמן של פחות מ 24 שעות גרמו לי לחשוב לא מעט. גרמו לי לחשוב מצד אחד על הצד של הבחורות וכמה לא נעים להקלע לסיטואציה מביכה כמו זאת שנקלעתי אליה אתמול ומצד שני על הצד הגברי של הסיפור. של גברים בעלי איזושהי סמכות שעל כל צעד ושעל שלהם צריכים לחשוב עשר פעמים האם הדבר לא יתפרש כאיזשהו סוג של הטרדה מינית.

הייתי מפתחת את הדיון הזה עוד אבל אני מאוד עייפה.