פעם ייחסתי חשיבות גדולה לחלומות. הייתי משתדלת לזכור אותם ולנסות לפענח מה לעזאזל התת מודע הפסיכי שלי מנסה לאותת לי. בשנים האחרונות אני לא ממש מצליחה לזכור את החלומות שלי... החלומות הבודדים מהתקופה האחרונה שאותם אני כן מצליחה לזכור חוזרים על עצמם ובכולם סבתא שלי מתה (אין צורך לבאר את החלומות האלו.. הם מדברים בעד עצמם...). הלילה, אולי בזכות  יום החופש למחרת שאפשר לי יקיצה טבעית, היו לי שני חלומות מוזרים ביותר על שני בחורים שאני מכירה.

בחלום הראשון, היינו בכנס הורים- תלמידים בבית הספר התיכון שלי  וישבנו באחת הכיתות (שנראתה כמו אולם כימיה 7המזעזע בגבעת רם, מי שמכיר) ישבתי עם אמא שלי, רננה ואמא שלה. המרצה דיבר ודיבר,  רננה ואני השתעממנו אז יצאנו אל המסדרון שהפך בינתיים לבניין מגורים. אחת הדלתות נפתחה ומתוכה יצא בחור והזמין אותי להכנס. נכנסתי, רננה חיכתה בחוץ והוא סגר אחרינו את הדלת. החדר נראה כמו חדר בבית מלון והיה צבוע בלבן. הוא התחיל לומר לי שהוא אוהב אותי, נישק אותי על השפתיים ואז עבר לנשק את שאר חלקי גופי והשכיב אותי על המיטה. בשלב מסויים הבנתי שהוא מנסה להרוג אותי. ברחתי מהחדר כשהוא בעקבותי ויחד עם רננה, בכוחות משותפים נעלנו אותו בפנים וברחנו כל עוד נפשנו. תוך כדי בריחה שמענו זכוכית מתנפצת וכשהבנתי שהחדר הוא בקומה ראשונה והוא יכול לצאת מהחלון התעוררתי מבועתת.

בחלום השני הגעתי לעזור בשיפוץ של בית. ישבתי שעונה על אחד מהקירות החיצוניים כאשר אחד מהמשפצים, שככל הנראה דמותו בחלום היתה של איזה סלבריטאי (שלא קיים במציאות)  ניגש אלי  ואמר לי "דריה. את כאן"... הוא שלף כמה תמונות פספורט שלי (שבכולן דרך אגב, הייתי שמנה מאוד) והראה לי אותן. אחר כך הוציא חבילה עבה של תמונות שלי מגילאים שונים ואמר שהוא תמיד ידע  שיום אחד נפגש.  לא הבנתי מהיכן לעזאזל הוא השיג את התמונות אבל כנראה שהייתי מוחמאת. לאחר מכן התיישבתי לראות טלוויזיה והייתה שם סדרה בסגנון "בשידור חוקר"  שסיפרה על מוסד בילוש ב LA שמתעד אנשים ומצלם אותם בעבור אנשים אחרים. רק אז ירד לי האסימון שאת אף אחת מהתמונות שהוא הראה לי  לא ראיתי קודם לכן והבנתי שהוא השתמש בשירותי המכון הזה כדי לעקוב אחרי. בררר...

יש למישהו מושג מה זה אומר?

הבוקר הייתי מלאת גאווה. מכיוון שהמשקפיים שלי אבדו לפני מי יודע כמה זמן ולא צצו כפי שקיוויתי וללכת עם עדשות כל הזמן לא בא בחשבון, החלטתי לקנות משקפיים חדשים.  אז שמתי פעמי לסניף אופטיקנה  הקרוב ובחרתי לי זוג משקפי ראיה סגלגלים (בצבע ובצורה). האופטימטריסטית ערכה לי בדיקת עיניים ובסופה הודיעה לי בשמחה (קצת מוגזמת לטעמי) שהמספר בעיניים שלי מאוד יציב. כאמור, ליבי התמלא גאווה... לאחר שנים של חיפושים סוף סוף מצאתי תחום אחד שבו אני יציבה. אחרי שהשפיות שלי למשל, ירדה מזמן מהפרק, יחד איתה המשקל, מצב הרוח והיחסים שלי עם אנשי חצי הכדור המערבי (או אלו שיצא לי לפגוש לפחות) סוף סוף מצאתי את המנוחה והנחלה בזוג עיני הפוזלות.

המחסור החמור במזומנים גרם לי לעשות מעשה שמעולם לא חשבתי שאוכל לעשות. מחר בשעת בוקר מוקדמת, אני אתייצב מול הפחד הגדול ביותר שלי. אני הולכת למלצר. רק המחשבה על כך מעבירה בי צמרמורת. אני שלא מצליחה ללכת 4 צעדים מבלי למעוד, שלא מצליחה להחזיק כלום מבלי שיפול  ולהתרכז במשך 5 דקות רצופות הולכת למלצר.

זה הולך להיות מעניין