יום אחד נחתה בתיבת הדואר שלנו מעטפה מעניינת במיוחד ממוענת לסבים שלי, שהגיעה כל הדרך מברזיל. מאז שפינינו את הדירה של הסבים שלי לאחר שסבא שלי נפטר וסבתא שלי אושפזה, אנחנו מקבלים את כל הדואר שנשלח אליהם אלינו הביתה. ובכן, רוב הזמן, מדובר בחשבונות משמימים או מכתבים מאגוני צדקה והתנדבות שהם היו חברים בהם, שלא שווים מבט שני, כך שהמעטפה האקזוטית היתה ממש אטרקציה... איך שלא יהיה, אמא שלי ואנכי פתחנו את המעטפה, מאוכזבות למצוא בה רק מכתב מודפס (מה כבר ציפינו למצוא שם? רקדניות סלסלה חשופות חזה שהגיעו בדואר אוויר...?) בשפה הגרמנית. נזכרנו באיזה בן דוד רחוק של סבתא שלי שגר בברזיל והמשכנו לבהות במכתב הופכות אותו מצד לצד, כמו מנסות למצוא איזה מפתח לפיענוח הכתוב, ללא הצלחה ראויה לציון..
"מעניין מה כתוב פה.." אמרתי לאמא שלי.
"באמת מעניין" היא אמרה תוך ניסיון לקרוא בקול את המכתב במבטא גרמני מזוייף.
"אולי הוא מזמין את כולנו לקרנבל בברזיל על חשבונו?" שאלתי בתקווה
"נדמה לי שהוא כבר עבר.." (אין כמו אמא שלי לנפץ ציפיות)
"הממ.. אז מה הוא כן היה יכול לכתוב" (בהיתי בבול הברזילאי תוהה לאן נעלם אוסף הבולים שלי מכיתה ד')
"אולי זה מכתב שמודיע שמישהו מת?" (אמא שלי מצליחה לשמור על האופטימיות גם בימים קשים..)
"מת?" אמרתי בפליאה
"מת לגמרי..." (כאילו יש כמה רמות למוות...)
"הם כתבו מכתב להודיע לנו שהוא נפטר ובמכתב כתוב איך הוא מת ומתי" (אני בתפקיד חוש חש הבלש...)
"זה ממש טראגי לדעתי.." (איפה הקלינקס כשצריך אותו)
"חבל שלא יצא לנו להכיר את המסכן" (כלומר חבל שלא יצא לו להזמין אותנו לקרנבל בברזיל)
"בכל אופן, יהי זכרו ברוך" אמרה אמא שלי בעוד היא מקפלת את המכתב בחזרה למעטפה.
את המכתב העברנו לדודים שלי, שהינם דוברי גרמנית, לקבל תרגום קצת יותר מדוייק (כלומר -ריאליסטי) של הנאמר בו. היום, כישבנו לארוחת ערב אצל הדודה האחרת שלי, תוך כדי השיחה היא ציינה כי אחותה צילצלה בקשר למכתב בגרמנית ששלחנו לה:
"מסתבר" היא אמרה "שהמכתב בכלל נשלח מהבת של הבן דוד של אמא ולא ממנו"
"ומה בדיוק היה כתוב שם?" אבא שלי שאל תוך כרסום פרוסת לחם
"היא שלחה את המכתב על מנת להודיע לנו שהוא נפטר, תארו לעצמכם – לשלוח מכתב על מוות של מישהו לאדם שכבר מת..."
בשלב הזה פשטידת התרד נתקעה לאמא שלי בגרון ואני כמעט נחנקתי מסלט החסה (למען האמת, זה היה בורקס גבינה. אבל סלט חסה הוא הרבה יותר פוטוגני...). פרצנו בצחוק היסטרי וכשנרגענו, סיפרנו להם את הסיפור על ההשערות שלנו לגבי הכתוב במכתב באותו היום .. לרגע היתה שתיקה עד שרוני אחותי אמרה:
"אתן הרגתן אותו!!"
"אתן רוצחות.." תמיד אפשר לסמוך על אבא שלי בעת צרה
"בגללכן הוא מת" בן דוד שלי טרח לציין.
"מעניין" אמר דוד שלי בטון מהורהר "מה היה כתוב במכתב לפני שהחלטתן להרוג את המסכן"
"אולי הם שלחו לנו 3 מיליון דולר?" שאלה אשתו של בן דוד שלי
"בגללכן איבדנו 3 מיליון דולר" אמר אבא שלי בקול נכאים..
"היינו יכולים להיות מיליונרים עכשיו" אמרה אחותי בתוכחה.
"ואיבדנו הכל" בן דוד שלי חתם בדיכאון...
"אולי" אבא שלי הוסיף "עדיף שלא תפתחו יותר את הדואר.. רק נזק אתן עושות לנו"
תזהירו אותי לפני ציד המכשפות הבא בבקשה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
