קראתי את זה אצל תמי... אם זה יתברר כנכון אז זה יהיה כל כך עצוב...

ביום של הפצצה קמתי ברבע לשמונה. שטפתי פנים, מרחתי קרם גוף לתינוק של ג'ונסון ולבשתי את חצאית הטריקו האפורה, את חולצת הפולו הירוקה עם הפסים האפורים וסנדלים בצבע חום. החלטתי שנמאס לי מהבושם של בודישופ אז החלפתי להוגו בוס הישן. ממילא כבר נמאס לי ממנו ואני רוצה לסיים אותו. ירדתי למטבח, אכלתי קורנפלקס דלי פקאן בקערה הכחולה, והכנסתי לתיק יוגורט תות בננה של דנונה. לא הייתי יותר מדי נחמדה לאמא שלי, זרקתי לה שלום חפוז ונכנסתי לאוטו.

בדרך שמעתי לסירוגין את הדיסק של רונה קינן,גלגל"צ ורדיו לב המדינה, הגעתי לאוניברסיטה ממש מהר, חניתי במקום הקבוע שלי ליד הפקולטה לרפואה העברתי סירוק על השיער הסורר לפני שיצאתי מהמכונית ועליתי למעבדה. כרגיל הגעתי ראשונה, הדלקתי את המזגנים והאור, התיישבתי על המחשב, עברתי על המיילים שלי חצי שעה, על התמונות שבנדודה שלי שלח לנו מארה"ב (הוא גר שם עם אשתו והילדה) ודיברתי קצת עם שוגר במסנג'ר. אחר כך הכנתי קופסאות טיפים (ציוד מעבדה) לשלוח לסטריליזציה באוטוקלב, הכנסתי את האגר שהכנתי אתמול לאמבט חימום להמיס אותו קצת. בעשר וחצי בערך,  הייתי רעבה אז ירדתי לקפיטריה לקנות כריך ומים, נישנשתי חצי כריך בזמן שקראתי את מדור האוכל בוואלה ופורום חתונות (???) בתפוז. אחרי ההפסקה  עשיתי קריאת ELISA לשתי microplate של סטפילוקוקים שהכנתי אתמול, עשיתי חישובים לריכוז חומר פעיל במצעים שאני צריכה להכין והלכתי לחפש צלחות פטרי במעבדה אחרת. חזרתי עם הצלחות למעבדה להביא את ה DISK ON KEY שלי כדי להעתיק את התוצאות של ה ELISA מהמחשב של המכשיר ונכנסתי שוב לתפוז (כבר פתרו את החידה.. באסה, אין ספר היום) ולישרא וקראתי את הכתבה בבלוג של תמי.

עכשיו אני הולכת להכין סטוק של חומר שאני בודקת השפעה שלו על חיידקים ושמרים, להכין מבחנות עם חיידקים לגדל במשך הלילה שיהיה לי מה לעשות מחר, ולחשב את התוצאות של ה ELISA. כשאני אסיים אני אכין את הצלחות ואשים אותן לייבוש באינקובטור (או יש לי המון דברים לעשות...) ובתקווה לסיים עד שלוש(אם לא אני צריכה להזיז את המכונית כדי לא לקבל קנס) ולנסוע למסעדה, לעבוד קצת, לאכול סלט ומרק (או צלחת פסטה אם המצב יהיה גרוע) ולחזור לעבוד עד אחת בלילה.

אם הפצצה תיפול היום, אני אתבייש להסתכל לאנשים למעלה בעיניים ולהגיד שזה היה היום האחרון שלי.

(וכל יום אחר בשבוע לצורך העניין)

(אם הייתי יודעת שזהו זה וזה היום האחרון, אז אחרי שהייתי מבלה זמן איכות עם המשפחה, הייתי נוסעת לדביל ומבצעת בו את זממי עד שתיפול הפצצה הארורה הזו. )