כמעט 27 שנה עברו בלי ש...

אני לא אוהבת חצילים. כן זו אני ההיא שלא אוהבת חצילים. כן אני יודעת שכולם אוהבים חצילים וזה הירק הלאומי של ישראל אבל אני בשום פנים ואופן לא מזוגלת להכניס חציל לפה. אין לי מושג למה, אני לא בטוחה שלפני שגיבשתי את ההחלטה הנ"ל טעמתי חציל כדי להכריז קבל עם ועדה שאני לא אוהבת חצילים.

לא אוהבת.

מכיוון שאני הולכת כל יום מהמעבדה למסעדה, אני לא זוכה לארוחת צהריים בייתית ולרוב אני אוכלת במסעדה, אבל האמת שכבר די נמאס לי לאכול שם (מסכנה, אוכלת כל יום במסעדה איטלקית בחינם...). העניין הוא שהדלפוניות שלי (יש מילה כזו?) מונעת ממני לדפוק ארוחות שחיתות במקום אחר וחוסר הזמן (אני מגיעה הביתה בשתיים בלילה) מונע ממני להכין לי לאנצ' בוקס כהלכתה... אז היום אספתי את השישה שקלים האחרונים שמצאתי בארנק והלכתי (כמה גורמה מצידי) לקנות לי בורקס בקפיטריה (האמת שהוא עלה שמונה שקלים אבל הקופאית ראתה אותי מנערת את הארנק הריק בייאוש  ועשתה לי הנחה). עליתי לי שמחה וטובת לב למעבדה ונעצתי שיניים בבורקס הגבינה שקניתי לי בעודי ושבת מול מסך המחשב.

בועות מחשהות יוצאות מהראש שלי:

ביס

"לבורקס הזה יש טעם מוזר"

ביס

"אולי הוא עם קשקבל" (וול, ליטל דיד איי נואו)

ביס

"אה... הוא עם פטריות"

פטריות אני אוהבת. התחלתי לכרסם ופתחתי את "וואלה". עיני נחה על כותרת מדור האוכל שהיתה איזשהו מתכון לחצילים באני לא יודעת מה.

"או או"

בסלואו מושן שרץ לי בראש בשבריר השניה חשבתי שזו הזדמנות לשבור חרם של אוטוטו 27 שנה. מלחמה קשה ניטשה לי בראש בין הרעב, תשוקתי לבורקס הפריך ובין השנאה לחצילים. החצילים הפסידו.

ירקתי בגועל את הבורקס מהפה תוך שתית כמות מאסיבית של מיים ודחיסת כמויות בלתי הגיוניות של מסטיק בטעם מנטה חזק במיוחד לפה.

מזל שבפרץ אנורקסיה בלתי נשלט בבוקר דחפתי גם דנונה תות לתיק.

חוצמזה שהרוכסן במכנסיים שלי נדפק והוא נפתח מעצמו רוב הזמן מה שמביך מספיק גם בלי העובדה שיש לי היום תחתונים בצבע כחול עם ציורים של HELLO KITTY עליהם.

(אני רוצה להתנצל בפני עדי שממה שהספקתי להכיר מהבלוג שלה לא היתה מבזבזת בורקס טוב)