אז הלכתי לקנות תתפוחים בדבש להרמת כוסית שעשינו במסעדה. הבוס שלי ביקש ממני לעבור בדרך בחנות תכשיטים ולהביא את השעון שאשתו קנתה "אם לא אכפת לך, דריה".  אכפת לי? תכשיטים? למה לא. אני עובדת באיזור של בורסת היהלומים והחנות המדוברת היתה אחת מחנויות התכשיטים הגדולות שראיתי. בזמן שהמוכרת חיפשה את השעון, אני טיילתי לי בין היהלומים מאושרת כמו ילד קטן בחנות סוכריות. בעודי ממתינה נכנסו שני בחורים בשנות העשרים המאוחרות וביקשו לראות טבעות יהלום. כאשר המוכרת שאלה באיזה סכום, הבחור ענה לה: "לא משנה, העיקר שזו תהיה טבעת יפה שהיא תאהב" וכאן החלה פיאסטה שלמה של טבעות שנשלפו ממגירות ודיונים מעמיקים על יהלומים, על הטעם של הבחורה ועל אהבה בכלל.

איפשהו בארץ, מישהי הולכת לקבל הצעת נישואין מתנה לשנה החדשה. 

נורא ריגש אותי.

אין לי איחולים מיוחדים לעצמי לשנה החדשה. אני רק רוצה להיות מאושרת ואין לי דרישות ספציפיות. מה שיגרום לי אושר SO BE IT.