אני זוכרת שהגענו בהפרש של שבוע לאותו הבסיס. כשהציגו אותה בפני ראיתי משקפיים שמש כחולים, שיער בלונדיני ופה שלא חייך יותר מדי. חשבתי לעצמי... היא? מה לי ולה.

אחרי כמה ימים ישבנו אחת ליד השניה בתור ליד הלשכה מחכות לשיחת המג"ד ודיברנו על האקסים שלנו מהתיכון שנפרדו מאיתנו קצת לפני הגיוס לצה"ל. הדיכאון חיבר בינינו ובערך חמש דקות לאחר מכן כבר ידעתי שמדובר בנשמה תאומה, מישהי שאני אוהב מאוד. חברה לחיים.

לה היה פה גדול ועדר בחורים שנסחבו אחריה. ראיתי אותה מפלרטטת, מנהלת שיחות על סקס ועובדות החיים ואני שבקושי ידעתי להגיד "זין" ישבתי בצד וקינאתי.

עוד מישהו שישב בצד וקינא היה ההוא, שהתאהב בה בערך מהרגע הראשון שהוא ראה אותה. הוא חיזר אחריה והיא לא שמה עליו יותר מדי, עד שיום אחד לאחר יותר משנה משהו השתנה לה במחשבה וה"לא"הפך ל"אולי" שהפך ל"כן".

ואיזה כן...

כבר שבע שנים הם ביחד ולפני שלושה ימים, על חוף מדהים בתאילנד הוא הציע לה נישואין.

מזל טוב כפרה שלי  את מתחתנת!