עשיתי את המעשה הנכון
ובבוקר לקחתי ארגז גדול מרופד בשמיכה
שילמתי כסף על תילוע וחיסונים
והשארתי את מר חתול במרכז הוטרינרי אצלנו ביישוב לאימוץ.
הוטרינר אמר שחתולי רחוב מתים תוך שנה שנתיים
וחתולים שגרים בבית חיים כמעט 20 שנה (אני עדה)
ושתוך שבוע שבועיים ימצא לו בית חם.
אבל אף אחד לא מחכה לי על השביל כשאני באה הביתה
מתחכך לי ברגליים ומילל בשמחה.
אף אחד לא מלווה אותי על השביל בדרך החוצה לאוטו ויושב על המכסה של הפח עד שאני נוסעת.
יו... כמה לא לעניין לבכות עכשיו
אוף
פה הבעיה בלגור עם ההורים. אחרת מזמן היינו חיים ביחד באושר ואושר.
אם מישהו עדיין מעוניין לאמץ, עדיין אפשר ליצור קשר איתי ואני אפנה אותו למקום בו הוא מתגורר עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
