תכנית הבוקר של גלגל"צ נשמעה כמו Mix Tape שהכינה בת טיפשעשרה מאוהבת. לא שאני מאזינה נלהבת של מטחנת הפלייליסט, אבל חיכיתי לשמוע את דיווחי התנועה. כשפטריק סוויזי התחיל לשיר She's Like The Wind הטופי הוורוד כבר מילא כל פינה טובה במוח שלי וחשבתי ש .א. מצחיק לחכות לדיווחי תנועה בכזה להט כשברור שכביש מס' 1 יהיה פקוק בין בן שמן/נתב"ג/גנות/קיבוץ גלויות .ב. הגיע הזמן לראות שוב את הסרט "ריקוד מושחת".

אהבה זה דבר מסובך וזוגיות זה דבר מסובך עוד יותר. גיליתי את זה במהלך סוף השבוע האחרון, בינתיים (טפו טפו טפו )לא על בשרי. שלוש שיחות שונות עם שלושה אנשים שונים לגבי שלושה זוגות שונים (טוב, הנקודה הובנה) גרמה לי לחשוב שהדבר הכי בעייתי במערכת יחסים הוא תיאום ציפיות- מה אני רוצה מבן הזוג שלי לעומת מה הוא יכול או רוצה לתת לי. אמנם זה לא גילוי כזה מרעיש, אבל הדהים אותי איך בשלוש סיטואציות שונות לחלוטין הבסיס לבעיה הוא זהה לגמרי, למרות שהאנשים שונים והתפאורה שונה.

אני עדיין ב"היי" של ההתחלה. אם מישהו יכנס לי לראש הוא כנראה ימצא עיסה דביקה ומתקתקה איפה שפעם היה לי מוח (כלומר, בהנחה שהטופי של פטריק כבר התפוגג). אני מנסה להשתחרר מכל העכבות שלי אבל לא לגמרי מצליחה. בכל פעם שאני טיפה משחררת רסן ומורידה איזו אבן בחומה אני נדרכת כולי מהפחד אבל מרפה כשאני רואה שהכל נשאר כשהיה. אני מפחדת שאני חונקת מדי, נוגעת יותר מדי, מדברת יותר מדי והוא ילחץ. ברוח תיאום הציפיות של הפסקה הקודמת- איך אפשר לדבר על כזה דבר?

אתמול בערב אמא שלי הצליחה בכישרון רב לעשות איזו תנועה גרועה ולגרום גב שלה להתפס. מכיוון שאני בת כל כך טובה, הצעתי לה מסאג' עם ה"בן גיי" המיוחד שלי (ונא לא להקל ראש- מדובר ב"בן גיי" שלמיטב ידיעתי אין בארץ- נטול ריח כמעט לחלוטין!). בעודי מעסה את גבה הדואב היא שאלה אותי בהשתאות מנין למדתי לעשות מסאג'ים כל כך טובים ואם אני מוכנה לעשות לה מסא'ג' שכזה בכל יום. ביני לבין עצמי צחקתי, טוב שהיא היתה עם הגב אלי, כי אם היא היתה יודעת באיזו סיטואציה למדתי אותם ומתי נעשה בהם השימוש העיקרי היא היתה מסמיקה עד שורשי השערות ומוותרת על התענוג.

כנראה שבשביל אמא שלי אני תמיד אשאר בתולה...