יום זה בוודא יירשם בדפי ההיסטוריה כיום שבו תלו את סאדם חוסיין. נכון לשעת כתיבת הפוסט, בשבילי הוא היה סתם, עוד יום.  התעוררתי בבוקר לאחר שנת לילה טרופה, ללא שום קשר לרודנים מתים אלא בגלל התקף שיעולים מזעזע שתקף אותי בלילה. אחרי שהשיעול נרגע, נרדמתי שוב וחלמתי חלומות טרופים על הסמינר שיש לי להגיש בשבוע הבא, עד שהתעוררתי עם שלפוחית מפוצצת (מה הפלא? שתיתי בקבוק מים כדי להרגיע את השיעול). הפעם כבר לא היה לי נעים לקום ולהעיר אותו, הוא תמיד נצמד אלי בלילה והחלטתי שכבר חבטתי בו מספיק ללילה אחד. אז שכבתי על הצד וחיכיתי לבוקר. איך שהוא התעורר קפצתי בריצה לשירותים בטח לא הבין מה עבר עלי. טוב, נראה לי שהוא כבר הבין ביי נאו שאני קצת מסובבת...

הלכתי אתמול להופעה של קרן פלס עם בת דודה שלי. אני מאוד מחבבת את הגלגל"צית הבלונדה השופעת, כנראה סוג של אחוות ציצים גדולים ומאוד חיכיתי להופעה הזו. ההופעה היתה מדהימה- כלומר, שלושת השירים ששמעתי עד שזוגתי להופעה חשה ברע ורצתה ללכת הביתה היו מדהימים. נהגתי חזרה לקיבוץ עם דמעות של אכזבה (שהסתרתי היטב) בעיניים. אין לי מושג למה, בסך הכל הופעה מטופשת. הפכתי לקוטרית לעת זקנה.  בכל אופן שמרתי על החיוך כדי שלא תרגיש רע או תחשוב שאני כועסת, כי באמת לא כעסתי,אבל הייתי נורא מבואסת.   

מה ששיעשע אותי בהופעה היה לראות קבוצת בנות בנות 14 שרות עם קרן פלס בהתלהבות את השיר "איתי". תהיתי ביני לבין עצמי מה בנות 14 כבר יודעות על בחורים שבאים לזיין והולכים.

בשאר הפוסט תדמיינו בבקשה שכתבתי אי אלו שורות על איזה חבר מקסים ומתוק יש לי. אני פשוט אחסוך מכם את הקיטש. כל כך הרבה דברים קטנים שמצטרפים יחד למשהו ממש ממש טוב.

 אני מקווה שזה הדדי. למודת אכזבות מהחיים אני מתמסרת באמת הפעם. אני מקווה שזה לא יכאב.

אבא שלי פצח בפרוייקט העברת סרטי הוידאו הביתיים שלנו ל DVD. הוא קנה DVD מקליט ומעביר עכשיו סרט סרט. אני שומעת אותי קטנה ברקע, ילדה קטנה ומעצבנת עם קול צפצפני. הוא מאוד מאושר מפרץ הנוסטלגיה הזה. אותי זה נורא מביך.

פינת הווידוי: אנשים מצוננים ממש, אבל ממש מעצבנים אותי. אין לי מושג למה.