האם זו רק אני או שיום האהבה הזה יצא מכל פרופורציה ומכל חור אפשרי? מכל פינה בעיתון, באינטרנט, בקניון, קופצות עלי מודעות ופרסומות שמציעות לי לקנות סט לבנים שקסי, שוקולד, בושם, צעצועי מין, בלונים (כאלה רגילים, את האלה שקשורים לסעיף הקודם כבר יש לי) עד שכבר קיבלתי בחילה  מכל הילולת האהבה המתקתקה הזו שבאוויר. אחרי שנים של מבטי ערגה בזרי ענק של פרחים שעשו דרכם בין נאהבים שונים רק לא אלי, אני מבינה שזה פשוט לא עושה לי את זה, בהסתייגות כמובן- תמיד כיף לקבל מתנות ואין שום בחורה שלא תעלוץ למראה זר ורדים/תכשיט/בושם ואני לא יוצאת מן הכלל (לשם שינוי).

אני פשוט לא חושבת שאהבה צריכה יום בשביל עצמה. לא כי לא מגיע לה אלא להיפך, זה לא מספיק. נראה לי דבילי לצאת ו"לחגוג" את יום האהבה כשלאהבה מגיע שיחגגו אותה בכל רגע. אהבה אי אפשר לשים תחת כותרת אחת גדולה כי היא מורכבת מאלפי רגעים קטנים שעושים אותה למה שהיא. למען האמת, אני מרגישה פתאום שבכל הקשור לענייני אהבה אני קצת "מרומה". פתאום אני מבינה שכל מה שחשבתי לאהבה בשנים האחרונות היה כל כך תפל ואנמי לעומת מה שאני מרגישה עכשיו. 

חלאס קיטש.

אח שלי עומד לסיים (טפו טפו טפו) בעוד כשבועיים קורס קצינים, מה שיהפוך אותי ליחידה במשפחה שלא ענדה דרגות על הכתף. אבא שלי היה קצין בחיל אוויר במשך שנים, אמא שלי היתה קצינת רפואה, אחותי היתה קצינת שלישות ועכשיו אחשלו יהיה קצין הנדסה. יש להם בונדינג חדר אוכל קצינים נורא חמוד ביניהם: מחליפים סיכות מ"מ, דרגות ומריצים דאחקות מהווי בה"ד 1. אני מתחילה לחשוש שיגלו אותי לחדר אוכל חוגרים ויכריחו אותי לעשות סמל תורן.

לפני שלושה שבועות הגיעו שלושה חברים שלי לאכות במסעדה שבה אני אחמ"שית. מכיוון שלא ידעתי מה "מותר" ומה "אסור" עשיתי את ההנחה שהיתה מקובלת במקום הקודם שעבדתי בו - 30 אחוז הנחה. אחרי שבועיים הנושא עלה כדרך אגב, ציינו בפני שההנחה היתה גדולה מדי לטעמם, התנצלתי, הצעתי להחזיר את הסכום, נאמר לי שאין צורך רק שאני אדע להבא לעשות הנחה צנועה יותר.  הבוס שלי ואני הגענו להסכמה שאם באים אנשים שאני מכירה למסעדה, מותר לי לתת להם 15 אחוז הנחה. נחמד, מכובד ומקובל עלי. אלא מה? למחרת הגיעו שני חברים של אחד השליחים החדשים (שעובד אולי שבוע) לארוחה במסעדה. השליח החדש שאל אם אפשר לעשות להם הנחה והבוס שלי אמר לו "בוודאי, נעשה להם 15 אחוז". מיותר לציין שנעלבתי עד עמקי נשמתי. לא כי ה X אחוזים האלה באמת משנים לי, אלא בגלל שאני .א. מנהלת .ב. עובדת שם עוד מלפני הפתיחה- כשהמסעדה היתה רק על הנייר. הבלגתי- כי חבל על האנרגיה והמשכתי הלאה, עד שבתלוש המשכורת של ינואר ראיתי שהורידו לי 100 שקלים. הורידו לי 100 שקלים מהמשכורת כי עשיתי לחברים שלי שהגיעו לאכול במסעדה 30 אחוז הנחה. אפילו לא טרחו להגיד לי למה. רק כשבדקתי למה קיבלתי 100 שקלים פחות, הסכימו לידע אותי מה הסיבה.  אין לי בעיה שיורידו לי כסף- אפילו הצעתי בזמנו לשלם כפי שכבר כתבתי - אבל ללכת ככה ולהוריד לי מאחורי הגב סכום שהוא כפול מערך ההנחה זה ממש מעליב. כואב לי שאחרי כל מה שנתתי למסעדה זה היחס. (למען ההגינות אני רק אומר שהבוס השני החזיר לי את ה 100 שקלים)

ככל שאני חושבת על זה אני רק מתרגזת ונעלבת יותר. אבל אמרתי- חבל על האנרגיות.

שמתם לב ששוב יום שלישי?