אני מרגישה את הקמטים נוצרים לאט לאט בזווית העין. איך שאני מזדקנת... הסימן הכי גדול מבחינתי היה, שעד היום עצמו אמרתי לאנשים שאני בת 26 (לעומת שנים קודמות בהן הקפצתי את עצמי בשנה כבר חודשים לפני יום ההולדת). נו מילא, עכשיו רשמית זה כבר 27.

מה שכן, בשביל יומולדת כמו שהיה לי, היה בהחלט שווה להיוולד.

חגיגות יום ההולדת התחילו ביום חמישי בבראנץ' שאני ועוד בחורה שחגגה יומולדת עשינו לצוות המעבדה (קיבלתי ארנק ירוק מאמם). ביום שישי הבנות בעבודה הביאו לי זר ענק של בלונים שכמעט הרג אותי כאשר הסתיר לי את כל החלון האחורי ברכב כשנהגתי לקיבוץ. כל מלחמת ההשרדות הזו התבררה כחסרת טעם כי כשהגעתי הבחור ביקש שנעזוב אותם ונראה לאן הם עפים (כשל התפתחותי חמור?). לכל התוהים- הם עפו  לשמיים. 

מהבחור שלי לא העזתי לצפות ליותר מדי כדי לא להתאכזב. אבל הוא הפתיע בגדול המתוק הזה. הוא הגשים את החלום שלי וקנה לי גיטרה יפיפיה ומהממת עם חוברת ללימוד עצמי. כמובן שאחרי השבת שבה יום שלם כיוונתי את המיתרים וניסיתי ללמוד אקורדים, לנגן ולשיר הוא בוודאי התחרט, אבל כבר היה מאוחר מדי. אני מאוהבת בה לחלוטין... היה לי קצת קשה לכוון את המיתרים- ניסיתי לכוון משמיעה ועם הפסנתר שלי אבל זה היה מתיש - אז קניתי טיונר אלקטרוני מעולה של KORG, ועכשיו זה באמת משחק ילדים.

ביום ראשון לקחתי יום חופש, התפנקנו במיטה עד מאוחר ואז הלכנו לאכול ב"סוהו" בראשון. זו מסעדה עם פוזה די דוחה למען האמת, אבל אני מתה על האוכל שם. בערב הלכנו לאכול עם ההורים שלי, אחותי וחבר שלה (עדיין היינו מפוצצים מהצהריים) ומשם המשכנו להופעה של "רוקפור" שהיתה מדהימה.      

כששכבתי לישון בלילה חשבתי לעצמי שאין לי עוד הרבה לבקש. רק בריאות וחוצמזה אני מסודרת.

עשיתי בדיקות דם לפני כמה ימים וישבתי היום עם הרופאה על התוצאות. יש לי כמה ערכים חריגים שמצביעים על סטרס (מתח) ובאים לידי ביטוי באופן פיזי (או אחרת למה יש לי הפרשה מוגברת של הורמון החלב??). מה שלא עזר לי להרגע היתה העובדה שגיליתי שאינ צריכה להגיש סמינר בשבוע הבא ולא עוד שבועיים. כמובן שביליתי את כל הבוקר בהיסטריה מוחלטת, אבל לאחריה נכנסתי לשלב האופוריה שבו אני נמצאת עכשיו. מקווה שיהיה בסדר...

היום יומולדת לסבא שלי. תמיד היינו חוגגים ביחד. בכל יומולדת אני עדיין מחכה שהם יתקשרו ב 7 בבוקר להגיד לי מזל טוב. זה כאילו לא באמת יומולדת בלי השיחה הזו... אני מתגעגעת לריח של הדירה שלהם, לנשיקות המצחיקות על הלחי, לשיחות שאמא שלי היתה קוראת להן "דו"ח יומי", לטעם של האוכל של סבתא שלי (אני חייבת לציין שהיא לא היתה בשלנית השנה, אבל היה משהו ייחודי באוכל שהיא בישלה).. להכל.

עכשיו ללמוד.