איחלתי לעצמי שלא תתקרב אלי יותר השנה והיא בקושי החלה וכבר הגעת והכאבת כמו שרק אתה יכול באטימות ובחוסר רגישות שלך.

ורק כדי להוכיח לי כמה אתה מה שאמרתי,

החלטת להרוס לי את החג סופית.

אחרי כמעט חודש שלא דיברנו,

החלטת לעלות מולי במסנג'ר

ולספר לי שאתם עוברים לגור ביחד אחרי פחות מחודשיים.

"שנה טובה דריה, יש חדש..."

למה?

בשביל מה טרחת לספר לי את זה? כדי לזרות מלח על הפצעים שכבר כמעט נסגרו?

עכשיו שורף לי, שורף לי נורא.

ולא עוזר שבכלל לא התגעגעתי אליך כל החודש הזה

ושנדחקת לי לשולי התודעה בתקופה הזו.

העובדה היא שרע לי.

אז אמרתי שאני שמחה בשבילך ושיקרתי. כי אני לא שמחה. אני לא שמחה בשבילך כי בחרת לנופף לי בעובדה הזו מול הפרצוף בצורה הכי בוטה ומגעילה.

ועוד בחג...

זו בדיוק הסיבה שבחרתי לנתק את הקשר עם ההוא, האחר. כדי לא להיות מעורבת. לא לשמוע כמה הזוגיות מוצלחת ומשגשגת. לא להכאיב לעצמי ולחשוב "למה היא ולא אני". אפילו שבשביל ההוא, השני, הייתי שמחה באמת. מכל הלב. כי הוא בן אדם טוב, כי מגיע לו.

לא דביל.

בא לי לבכות, בא לי לצרוח, בא לי לדפוק את הראש בקיר.

מזכיר לי את האקס שלי, שהתקשר אלי בליל הסדר לפני כמה שנים לספר לי שהוא מתחתן.

מה יש לכולם שרוצים להרוס לי את החגים?

זוכר? בפעם האחרונה שהיינו ביחד, מלמלת פתאום "איזה אפס".

לא הבנתי מאיפה זה בא ושתקתי. כמה דקות לאחר מכן התלבשתי, לקחתי את התיק והסנדלים, נתתי לך נשיקה והלכתי הביתה.

אתה יודע מה? צדקת. אתה באמת אפס.

נזכרתי בראש השנה בשנה שעברה. ישבתי אצל סבא וסבתא שלי בסלון בצהרי החג וקיבלתי ממך הודעת טקסט ששאלה אם אני רוצה לבוא אליך בערב. שבועיים לפני שכבנו. היה נהדר. למחרת אמרתי לך שתתקשר אלי רק אם תחליט שאתה רוצה משהו רציני איתי. הבטחת לי שאם אני רוצה, אז זה מה שיהיה ולכן כשקיבלתי ממך את ההודעה הזו, הייתי ברקיע השביעי. ,חשבתי שסוף סוף התעשתת...  שזו תהיה השנה שלנו. הגעתי אליך לדירה, לבשת את החולצה הצהובה שאני אוהבת ואספת אותי לחיבוק גדול. רבצנו קצת על הספה וראינו איזה ספיישל טלויזיה דבילי לחג. אחר כך היה מה שהיה ורק כשהגעתי לאוטו הבנתי באינטואיציה שחבטה עמוק עמוק בבטן שכלום לא הולך להשתנות.

דביל דביל דביל דביל

ואז הגיע החורף. אצלי, אצלך, במכונית שלי, במכונית שלך, על השולחן במשרד, במלון בתל אביב כשהים סוער מתחתנו. הרגשתי שאני טובעת במשהו שגדול עלי. ששום טוב לא יצמח מזה.

כמה צדקתי... אמרת לי שמגיע לי יותר טוב ממך וחתכת. חבל שלא הקשבתי לדבר ההגיוני היחיד שיצא לך מהפה,  כי כשנגמר החורף והגיע האביב, כנראה שלא מצאת משהו טוב יותר לעשות אז חזרת אלי.   

אמרת אפס? אמרת.

ועברו ככה כמה חודשים. 

אחרי הבוקר הזה של האפס  נעלמת. אחרי חודש, על הדרך, נזכרת להודיע לי שאתה יוצא עם מישהי, היי שלום ותודה על האורגזמות.

הבוקר החלטתי לשלוח לך SMS של שנה טובה. אפילו לא טרחת להשיב.

אז כמו שאמרת אתה אפס. 

ולעצמי אני מאחלת שהשנה לא תעז להתקרב אלי שוב. 

שנה נטולת דביל.   

(לא, הוא לא מכיר ולא קורא את הבלוג...)

לכל גברברי ישרא הרווקים- נוסחא בדוקה לזוגיות. נוסתה בהצלחה כבר מספר פעמים לאורך 5 השנים האחרונות והתוצאות מדברות בעד עצמן.

זה הולך ככה:

(רגע, מחפשת ניסוח סרקסטי שיתאים למצברוח שלי עכשיו)

תפגשו אותי (רצוי לא דרך ישרא, הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן), אחרי X זמן תחליטו שאני לא מספיק טובה בשביל להיות בתזוג שלכם אבל אני אחלה זיון מחמד. תזיינו לי את הצורה במשך X זמן ואם תחכו בסבלנות מובטח שתמצאו תוך זמן קצר את אהבת חייכם.

דריה

נ.ב. להצלחת הקשר החדש עדיף ורצוי שלא תספרו לי עליו במשך זמן מה אלא תגרמו לי לתהות שבוע-שבועיים ככה לאן נעלמתם.

נ.ב. 2 לכל מי שחושב שיש פה הצעה מגונה או פתח להצעות שכאלה  אז יש לו טעות.

נ.ב. 3 לכל מי שחושב שאני מדברת אליו אז להזכירך אתה לא אמור לקרוא כאן.