לילוש, וזה הכל.

לאט לאט אני לומדת להסתכל גם על הטוב, ולא רק על הרע.

להתחשב ולחייך, ולשמוח במה שיש לי.

כי מה שיש לי אין לאחרים.

וכל אחד נולד עם משהו מיוחד שונה מהאחר.

ואם הטיול בת מצווה שלי היה לטורקיה, וזה לא היה טיול מאורגן, ונהנתי בקושי,

ובת דוד שלי נוסעת עוד מעט בטיול מאורגן ל-4 ארצות שאני ממש רציתי (ביניהן מה שאני זוכרת זה פריז ואיטליה) והיא הולכת להנות-

אני יודעת שאני גם אוכל לעשות משהו, ושאני אהנה ממנו- והיא לא תוכל לעשות אותו, ואם כן- היא לא תהנה.

בכל אחד יש גוונים שונים;

גוון שונה של התחשבות, גוון שונה של שמחה, גוון שונה של נתינה, גוון שונה של חשיבה,

גוון שונה של טעם, גוון שונה של אופי בכלל.

אנחנו כמו גלידה-

בכל מיני סוגים, כל מיני טעמים, כל מיני צבעים-

ויש כאלה שאוהבים טעם מסטיק ופיסטוק ופחות אוהבים בננה ושוקולד.

ויש כאלה שאוהבים יותר וניל ושוקולד מאשר קפה וריבת חלב.

אבל אם מנסים וטועמים מהוניל עוגיות, יכול להיות שנאהב.

ואם לא- אז לא אוכלים.

ככה כם אצלנו-

אנחנו בכל מראה חיצוני ופנימי,

אנחנו מקבלים ולא מקבלים שמנים, אנחנו מקבלים ולא מקבלים אוטיסטים.

אנחנו אוהבים את האנשים שאנחנו רגילים אליהם, ואנחנו גם מנסים לפעמים להתחבר עם אנשים אחרים.

אבל מה שכן- אנחנו צריכים לאהוב את הטעם של הגלידה שלנו- כי אם ניקח גלידה שאנחנו לא אוהבים- אנחנו נסבול.

נראה לי שבזמן האחרון אני באמת משתנה.

אני לומדת מטעויות, אני חושבת לפני שאני עושה או אומרת משהו.

אני שוכחת מכל הרע ומתחילה דף נקי עם כולם. [טוב אמ... לפחות עם הרוב ]

אני יותר פתוחה עם אנשים- אני יותר גלויה גם.

אני משתדלת לא להישאר חייבת, ומצד שני אני מתאפקת.

אני קמה ומחייכת.

אני אדם שונה.

קבלו את האני החדשה :)

(תמונה דיי ישנה- אבל אין לי תמונות בגודל המתאים /:

מישו פה יודע איך משתמשים באתר תמונות הזה ? )

ולכבוד זה:

תראו אותי- מופע הארנבות של ד"ר קספר:

וקטע מהשיר שמזכיר-

תראו אותי
אני שמח סתם פתאום
תראו אותי
הכל נראה לי יפה היום
כמו חלום
סתם פתאום

אני הבנתי שלא אהיה
כל מה שרציתי אולי דומה
אבל לא איכפת לי יותר
כל מה שהיה אני לא זוכר
הכל עובר ונראה לי סתם פתאום.

**

והחלק השני והאחרון בפוסט-

היום בבוקר שמעתי שיר של עמיר בניון בערוץ 24 , והשיר הזה כ"כ מתאים לאווה, אז אווה? מוקדש לך באהבה 3>

ניצחת איתי הכל- עמיר בניון.

מזל שיש אותך
תמיד את מנגנת תמיד שלמה עם עצמך
ברוך את מלטפת את מיתרי אהבתך
איזה מזל

מזל שיש אותך
את מבינה אותי ואת מראה לי את עצמי
מתלהב כמו ילד מתפנק בך
ואז אני נשאר

בסוף כל לילה אני בא
את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד
וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל

מזל שיש אותך
אני שקוע בנסתר שבך אוהב מה שגלוי
אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי
איזה מזל.

אווה? איזה מזל שיש אותך

יום מדהים לכולם  3>

נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי.

ההורים.

הלבד.

נמאס לי.

אוף, ממה להתחיל?

אמא שלי עצבנית עליי על שטויות,

אם אבא שלי יראה אותי אם משו מתוק בפה- תבוא איזו הערה.

כשאני מדברת עם אבא שלי- אמא שלי מתחרפנת שאני לא מודיעה לה מה מתוכנן.

כשאני רוצה להתקשר אליו שתדבר איתו היא אומרת "לא, עכשיו אני לא רוצה לדבר איתו. עכשיו אני עייפה."

ואחרי שנים כשהם "סוף סוף" מדברים- הם רבים וצועקים..

כבר נמאס לי, הם לא רואים את מה שאני רואה.

הם לא מרגישים את מה שאני מרגישה.

וזה מעצבן.

לפעמים הייתי רוצה לברוח משניהם. כי הם לפעמים באמת מרתיחים אותי.

אבא שלי נהיה חירש כשמדברים איתו על כספים.

אמא שלי בטוחה שאני נגדה כל הזמן, או שאני חושבת שהיא נגדי. וזה כ"כ לא נכון!!

ההורים שלי מתנהגים כמו 2 ילדים קטנים.

ואני זאת שסובלת מהילדותיות שלהם..

כשהם רבים - אני התירוץ שלהם.

"זה לא בשבילי- זה בשביל הילדה!"

"תחשוב איך היא מרגישה" [תחשבי גם את..]

"תתטפלי בה, המצב שלה נורא..."

"הבת שלך צריכה בגדים, ולי אין בנק פרטי לשלם על הכל"

ועוד ועוד.. -.-'

[ מזכיר לי קטע משיר של עופר בשן 3>

אני התירוץ, הבלתי נחוץ,

מעגל האימה, אני הדמעות,

האשמות, התקוות הכוזבות.

עכשיו אני, לוקח את הכל

על עצמי, מפנה גבי לעול

של המילים, בקודש ובחול

אסבול כאב, בדידות אסבול..]

אנשים אומרים שאני מסכנה שההורים שלי גרושים ושאין לי אחים.

אני לא יודעת מה לענות להם.

אני עושה פרצוף כזה של "מה לעשות??"

באותו רגע אני יכולה פשוט לבעוט בבנאדם שאומר לי את זה.

בטלוויזיה כל הזמן אומרים שהילדים מרגישים אשמים שבגללם ההורים התגרשו ויש להם טראומות וכאלה..

שטויות.

אני בכלל לא מרגישה אשמה.

אני רק מרגישה מגעיל.

לפעמים לראות את אבא שלי עם החברה שלו , במקום לראות אותו ככה עם אמא שלי- עושה לי מגעיל. ורע.

אין לי שום דבר נגד החברה שלו.

אבל יש לי נגד אבא שלי והחברה שלו כשהם בייחד.

אמא שלי הראתה לי תמונה שלי שהייתי קטנה.

בין הערימה של התמונות ראיתי תמונה שלהם "מחובקים" ומחייכים..

אמא שלי אמרה לי שזה כשהייתי בת 7 , הכרחתי אותם להתחבק.

זה היה לי מוזר לראות את התמונה הזאת.

כשהייתי קטנה ניסיתי להיות כמו כל הסופרמנים המשפחתיים האלה שמצליחים אחרי שעתיים לגרום להורים שלהם לחזור.

אבל סופרמן יש רק בסרטים.

ושההורים שלי חוזרים, זה רק הזיות.

אני מסתכלת על דוד שלי ואישתו [שנולד להם לפני שבועיים בן] , איך הם אוהבים. איך הם צוחקים..

וכייף לי לראות אותם. הם כ"כ יפים בייחד. ועוד עם התינוק!..

ואני כבר מתחילה לדמיין את תינוק הזה כבר בן 8 , ואישתו של דוד שלי בהריון.. :]

אצלי זה לא ככה.

אצלי ההורים התגרשו כשהייתי בת שנתיים וחצי-3.

ואמא שלי לא הייתה שוב בהריון.

והיא גם לא תהיה שוב בהריון.

כנראה רק אחים חורגים בגלגול הזה.

לפעמים אני חושבת על אבא שלי וחברה שלו, אם הם מתחתנים, או סתם זוג, והיא בהריון.

ואני חושבת- איך אני ארגיש?

-זה לא אח אמיתי שיהיה לי

-זה ילד של אבא שלי וחברה שלו, לא של אבא שלי ואמא שלי..

-אמא שלי תרגיש נורא (היא לא אוהבת את אבא שלי, אבל בדיוק כמוני- קשה לה להשלים עם דברים כאלה).

-מה יהיה היחס של אבא שלי אליי?

-איך אמא שלי תתייחס אלי?

-איך אמא שלי תתייחס לאבא שלי?

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה?

אני רק יודעת שהייתי רוצה להיות ילדה במשפחה שבה ההורים לא גרושים.

שיש לפחות 3 אחים.

שלא יהיו ילדותיים.

שפשוט יהיו לי חיים נורמאליים.

*

גם כן המשפחה התקועה של אבא שלי.

סבתא שלי עם ההערות שלה.

אישתו של הדוד השני שלי- הצליחה להרחיק את הבנות דוד שלי ממני.

הן כבר בקושי מדברות איתי.

אני רק רוצה שהתינוק הקטן של הדוד הראשון יתנהג אליי נורמאלי, ושהגיסה השניה לא תנסה להרחיק אותו ממני.

כשאני אהיה בת 22 הוא יהיה בן 10.

ואני רוצה שהוא יהיה פתוח איתי, ושירגיש בנוח עם הכל איתי.

תראו כבר כמה ציפיות יש לי מתינוק /X

כבר נמאס לי.

החברות הכי טובות שלי מפנות לי ת'גב.

כולם נעלבים משטויות.

כולם אלימים.

כולם לא חושבים.

כולם אגואיסטים.

אפרופו אגואיסטים- כפר סבא היא עיר של אגואיסטים וקמצנים.

עד עכשיו דיברתי עם 7 חבר'ה מכפ"ס, בין 2 סיכסכתי, 2 לא מעוניינים אז הם מסננים- לא יכולים להיות גברים ופשוט לדבר, אחת כנראה גם מסננת, והשישית אינלי מושג מה איתה.. השביעית פשוט מתחמקת שזה מטמטם.

כבר נשבר לי מלנסות להיות נחמדה ולחפש חברים.

כל השבתות בכפ"ס נגמרות בירקון או אצל סבא וסבתא.

פשוט זוועה. מגעיל לי שם.

אין לי שם חברים וכל השבת אני תקועה כמו דפוקה מול המחשב.

נמאס נמאס נמאס.

צריכה חיבוק :'(

*

היום 2 קליפים.

אחד שמזכיר לי אותי.

השני לשפר את המצברוח.

טוב אז הראשון-

הכל עד לכאן- עמיר בניון.

והמילים:

מנגינות מדומות, משטות, מזייפות

מטשטשות לי את שביל הזהב

מתנגנות בי, משקרות לי, מציקות.

רציתי להבין קצת, להרגיש איזה ערך

וסמכתי עלייך שאת תגלי לי את הדרך.

ונשמתי אוויר מזוהם

והלכתי בערך

התהלכתי שולל עד לכאן.

אני רואה, אני מרגיש

אני רוצה, אני אדיש

אני חכם, אני יכול

אני גיבור כל כך גדול

הכל אני, אני הכל

אני חזק, אני בתוך בועה

סתם מנופח בלי שום ערך

וידעתי בסופו של דבר,

היא תתפוצץ לי בדרך

התביישתי, כמו מצורע

הרגשתי בערך

ואולי זה הכל עד לכאן

והלוואי שזה הכל עד לכאן

אנשים ישנים, משתגעים, מתנשאים

רוקדים ונשרפים לאורו של ירח,

להשתגע, להתבדח,

סתם כי מישהו רצה כל כך

להרגיש כמו איזה מלך

וסמך רק עלייך, שאת תגלי לו את הדרך

ואמרת לו שהוא מיוחד

הוא אוהב שאת משקרת

הזיות, הזיות עד לכאן.

והשני-

The Script- The Man Who Can't Be Moved

הייתה בעיה עם הקליפ עצמו לכן זה ככה |:

*

בתקווה שהמצברוח ישתפר /:

3>

כל פוסט מישהי אחרת.

כנראה אתן באמת מיוחדות.

אבל הפעם? זה באמת משהו מיוחד 3>

הנשמה התאומה שלי,

היא פתוחה איתי, היא מזדהה, היא מקשיבה, היא לא מסתירה, היא נותנת כתף, היא נותנת את החיוך, את החום, את האהבה, את הלב..את הכל. את כולה.

היא יודעת מה טוב בשבילי, היא יודעת מה לא טוב בשבילי, היא מתחשבת, היא צודקת, היא תומכת, היא דואגת, היא מרימה אותי כשאני נופלת, היא מחייכת איתי, היא בוכה איתי, היא הכי אמיתית והכי כנה איתי, היא הכוח שלי, היא האור שלי, היא החיים שלי. היא מוכנה להקשיב לצרות שלי גם ב-2 בלילה (ועובדה, זה קרה)

היא הילדה הכי מקסימה ומדהימה שפגשתי והכרתי.

היא נותנת ללא תמורות. היא נותנת באהבה.

היא ילדה עם ראש על הכתפיים, היא חכמה ואוהבת, ואני הכי אוהבת אותה בעולם. 3>

היא מבינה אותי הכי טוב, מה שעובר עליי- עובר גם עליה, ומה שעובר עליה- עובר גם עליי.

אנחנו 2 נשמות תאומות. אנחנו העתק של אותה נשמה- רק במראה שונה.

אותן צרות, אותן אכזבות, אותן הרגשות, אותן שבירות.

אותו דבר הכל.

והיא גם בלי להגיד כלום- אחרי שאני פורקת 50 טון מהלב אצלה- אני מרגישה יותר טוב.

היא לא צוחקת עליי ולא לועגת לי. היא מבינה, ושואלת .

אני חופרת לה, וחופרת , ובמקום לעזור לה- אני רק מדברת ומדברת.. והיא מקשיבה בלי להתלונן..

היא אוהבת את ה"טלנובלות" שלי () היא אומרת שהיא לומדת על עצמה.

היא פשוט מדהימה, ואני כ"כ אוהבת אותה, והיא כ"כ חשובה לי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה ?! מה הייתי בכלל ?!

היא החצי השני שלי, והחצי השני של הלב שלי, היא הנשמה התאומה שלי, ואני רוצה להגיד לה תודהעל כל מה שהיא עשתה בשבילי, ועל כל מה שהיא בשבילי - אחות, אמא, נשמה, אהבה, מורה לחיים, מודל לחיקוי, היא הכל.

ליאור? תודה. אני אוהבת אותך 3>

אין מילים שמתארות את האהבה שלי אלייך, ואת היופי הפנימי (דיברנו על זה..) והחיצוני שלך.

פשוט תודה 3>

אני רוצה להקדיש לך את "שיר לשירה" בביצועה של מירי מסיקה. [כי יש לך טעם ואת אוהבת אותה ]

בחרתי דווקא בשיר הזה, כי הוא השיר שמסמל את מה שאת בשבילי, ומה שאני מוכנה להיות בשבילך.

שיר לשירה-

דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד יקשיבו לקולך.

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

דברו שפתיים יחפות דברו עיניים

כל עוד חלב נוטף מחיוכך,

חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,

חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עולם חדש וטוב אני אתן לך,

כבר במבט כחול את מגלה,

כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח,

קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה..

ליאור? תודה, אני אוהבת אותך 3>

מזל טוב מלאכית שלי 3>

היי היי :]]

אינלי מושג איך להתחיל את הפוסט הזה, אבל אני פשוט אתחיל..

אוקיי.. מה שהיה לפני 2 פוסטים?!

שכחו.

אחרי 3 ימים גיליתי שיש לו חברה חדשה....

טוב, את האמת? אני לא אוהבת אותו יותר כמו פעם.

אבל אני כנראה לא יכולה להשלים עם זה שיש לו חברה...

טוב, יהיה טוב.

אני עדיין מעוניינת בחבר רוסי P:

פנויה להצעות ;]

בנדודה שלי נכנס לעזה..

אני מתנהגת רגיל, אני אפילו מחייכת וצוחקת, ואני ממש ממש לא בלחץ כמו דודה שלי ואמא שלי..

כי אני ילדה כזאת שלא מעכלת דברים.

לא יודעת למה.

גם לפני שנה כשהייתה התאונה... אני בכיתי אולי רק פעם אחת, וגם אז זה היה כי אילצתי את עצמי.

ואני עד היום עוד לא עיכלתי שאיבדתי (ואיבדנו) 3 אנשים כ"כ מדהימים.

ועכשיו אני גם לא כ"כ מתרגשת מזה שבנדודה שלי ייכנס לעזה עוד מעט.

אני רק מקווה שהכל יהיה בסדר, ושכולם יחזרו בשלום 3>

בהשראתה של מיה, החלטתי להכין פלנטה בפוטושופ.

והרי התוצאות לפניכם :):)

פלנטה ראשונה :]]

אני אתאמן ואעשה עוד P:

חח ואני בטוחה שהבאות יצאו לי יותר טובות XD

מיה?!

את מקסימה D:

חחח ותשימי עוד כאלה דברים לפוטושופ P:

לוביו33>

השבוע דודה שלי ( האמ.. אישתו של דוד שלי [ אבל אני כ"כ אוהבת אותה, אז אני קוראת לה דודה :):) ] ) צריכה ללדת D:

אישתו של דוד מהצד של אבא..

חח אנחנו רק בנות דודים במשפחה הזאת, סוף סוף היא מגוונת ומביאה לנו בן :)

אני רק שונאת את המחשבה הזאת שהבנות דוד שלי יהיו איתו יותר זמן..

ושהתינוק המסכן יצטרך לסבול את "אהבתה" (האמנם?!) של הגיסה השניה (והמפלצתית) של אבא שלי..

הייתי מתאבדת מכל סיבה שהיא בעולם,

אבל רק הסיבה שעוד פחות משבוע יהיה לי בנדוד מחזיקה אותי S:

אני כ"כ סובלת /:

*ואף אחד לא יכול להבין.. -.-'*

השבוע יש לי 3 מבחנים-

תושב"ע (מבחן חוזר)

אנגלית  ( שאמור להיות מתי שהוא

ומתמטיקה, שלא התחלתי בכלל ללמוווווווודדד !!!!

אוף נמאס לי מהבצפר המחרפן הזה |:

ואם כבר בצפר, ותושב"ע-

במבחן בתושב"ע קיבלתי 45 (חח אופס.. |: )

אז אני עושה מחר [ יומראשון] מבחן חוזר,

ובאסיפת הורים המורה הזה חפר לאמא שלי בשכל על זה.

והוא בטוח שאני תלמידה כזאת שכל הציונים שלה כאלה...

ואמא שלי שעה מסבירה לו שכל הציונים שלי הם מעל 80 (בלי להשתחצן, כן? ;] )

אמא שלי משתעשעת מזה.

אבל היום היא ממש הפתיעה אותי ולרעה..

היא אמרה שהיא דיברה עם חברה שלה מהעבודה,

והבת של אותה חברה, ביסודי הייתה תלמידה כזאת מבולגנת או לא יודעת ממהה..?

ואמא שלה לקחה לה מישו שיעזור לה? חח אני לא זוכרת בדיוק מה?

הקיצר אמא שלי רוצה עכשיו גם לי לקחת מישהו כזה.

והכל בגלל מורה האידיוט הזה... |:

אני לא יודעת מה עובר עליה שהיא חושבת על זה בכלל?!

יהיה טוב |:

אני מתחילה שוב להתעצבן מדברים.. ועל אנשים..

ואני כבר לא יכולה לסבול את זה..

אני מנסה לפעמים להחזיק את עצמי, אבל זה לא תמיד עוזר..

למשל בימי שישי פעם בשבועיים יש לי ולעוד כמה בנות מהשכבה שיעור כזה של מתמטיקה .. משו עם מצוינות?

אוקיי זה לא שיעור רגיל כזה, זה שיעור שמפתחים את החשיבה.

היה איזה שיעור שהיינו צריכים לעשות ריבוע קסם .. [אתם יודעים איך זה ריבוע קסם- כל שורה וכל טוב וכל אלכסון צריך להיות אותו סכום.. ] אז לי הייתה שיטה אחרת, וניסיתי אותה והיא לא הלכה לי.

בכיתה איתי יש מישהי שישבה ליידי עד יום חמישי, והיא כ"כ מעצבנננננתתת לפעמיםםם!!

חתיכת ילדה היפראקטיבית!

היא בעצמה מתקשה בלימודים, מעתיקה ממני במבחנים, מציקה לי כל הזמן,

והיא סיימה לפני את הריבוע קסם.

אז היא עוברת לייד השולחן שלי ואומרת לי "וואי! מה זה? כמה זמן לוקח לך? חיחי אני כבר סיימתי לפנייךךך!! אמאלה זה כזה קל!! כמה זמןלוקח לך?!"

אני אולי "מתבכיינת" על שטויות כאלה.

אבל לשמוע את הדבר הזה בטון מלגלג מילדה שמגיע לה להיות בכיתת מב"ר של מב"ר, זה מחרפן.

וזה לא קרה רק פעם אחת.

זה קורה כל יום שישי שיש לנו את השיעור המטומטם הזה.

היא ממשיכה להתהג ככה ולנסות להיות מקובלת.

והיא ילדה מטומטמת להחריד S:

וכבר כתבתי על זה בפוסטים קודמים.

שנמאס לי ש"חברות" שלי יורדות עליי באוטובוס או לייד כל אחד רק בשביל צומת לב.

אם מישהי יודעת שהיא עושה את זה לי, או לכל אחד- תפסיקו.

כי אתם נראים מטומטמים ככה.

זה לא מצחיק אף אחת, זה אפילו גורם להם לחשוב שיש לכם בעיה כמו ל-____ שניסתה לעשות רושם על הבנים כמה שנים.

ועד היום נשארה לה השפת דיבור המפגרת הזאת.

ויש לי מלא חברות, אפילו טובות, שישר הן רואות מישו עובר (או יודעים מה? גם כשאין אף אחד בסביבה) הן מתחילות לרדת עליי ולהוציא אותי מטומטמת מכל דבר.

וזה מעצבן ומרוב עצבים זה גורם לי לבכות.

*לבכות לא כי אני נפגעת, אלא לבכות מהטימטום הזה.*

טוב לסיום- קליפ..

האור יזרח גם בנפרד- של עופר בשן ומירי מסיקה..

לדעתי שיר מדהים שאומר הכל.

מקווה שתאהבו 3>

שבוע טוב לכולם, ובהצלחה ענקית לחיילי צה"ל,

וליבנו עם תושבי הדרום.

עם המון המון המון אהבה 3>