לילוש, וזה הכל.

אוף, לקבור כמה אנשים שמיותרים לי, אפילו שהם עוד בחיים.

ולא יזיק גם כמה מחשבות ורגשות שמעיקים עליי בזמן האחרון.

המחנה קיץ יהיה החופשה שלי מהשגרה המצעבנת הזאת של לקום ב-7 וחצי בבוקר, לדלג במשך שעתיים בין רשת ג' לגלגל"צ, לעבור למחשב, להעביר ככה את היום עד הערב. איכסה.

אני צריכה לצאת מהבית!! לא יכולה יותר מ-3 שעות במקום אחד לבד.

לא רוצה לצאת למקום ציבורי כזה כמו קניון, מרכז מסחרי או משו כזה. (גם לא לקולנוע למרות שהיום אין לי ברירה). אני שונאת מקומות כאלה.

באלי פיקניק / על האש בטבע.

באלי לטייל בטבע.

אני לא ילדת טבע, אבל עכשיו אני חייבת טבע.

אחרי כמעט חצי שנה, שעברה דיי מהר אם חושבים על זה- יכול להיות שהכל הולך לעזאזל.

רק בגלל שלאנשים יש פה גדול שמדבר ומרכל בלי סוף, ומודיע על כל מה שאני עושה- הכל פשוט נהרס לי.

נמאס לי כבר.

אנשים צריכים לפעמים ללמוד פשוט לסתום את הפה!!

להתאפק קצת. זה הכל.

אף אחד לא צריך עליי דיווחים. ואני גם לא צריכה שידווחו על כל דבר שאני עושה.

אני מסתדרת בחיים גם בלי "עזרה" של אנשים שאני לא צריכה מהם עזרה. או בכלל את סוג ה"עזרה" שלהם.

תתעסקו בחיים שלכם, אם יש לכם כאלה בכלל. ואם לא- תנסו לפחות לבנות לכם משו, אל תהרסו לאחרים את מה שיש להם..

תבינו שלפעמים להתערב זה לא מועיל לאף אחד. וזה אפילו יכול להרוס.

שיר.. שזכה להגיע לידיים של מירי מסיקה.

עדיין לא קיבלתי ממנה תגובה כי מסתבר שהיא עבדה עליי בקשר למייל שלה.

אבל בהופעה הבאה שלה- היא תשלם על זה

אז..עדיין אין לו שם.. אבל בכל זאת.. :

בתחושה של פחד

בתחושה של כאב

בגעגוע מדמיע

וכביש מתמשך.

בתנועות עצבים

ומילים שנפלטות בלי כוונה

בשיר שנכתב

עם המון רגש, מחשבה ואהבה.

בנסיעה מעייפת וחלומות מתוקים

אבקש בשבילך זכרונות בלתי נשכחים.

פזמון: בתחושות של קור ולבד

ברעש של דווקא ושקט מפוחד

בעט שלא כותב- מסתייג לו עוד שיר

ואם לא על דף- נראה לי שאדבר לקיר.

בתחושה של אופל ומתח סוחף

ברגע של חופש וצליל חולף

מחשבות רצות, מנסות להאט

אתה זה שמחליט- אתה בוחר, אתה בועט.

שילך כל מה שבנית- את הכל תבטל.

הרגש לא נותן מרפא- הרגש מטלטל.

*

עד כאן.. עידכון נוסף יהיה אחרי המחנה..

חופש נעים לכולם.. תבלו.. :)