
נמאס לי מזה שאין לי חברות אמיתיות שאני אוכל לדבר איתן על הכל.. אין לי אחת כזאת וקשה לי ככה, אני שומרת הכל בפנים ואין לי עם מי לדבר, אין מי שיהיה איתי ברגעים הקשים וברגעים המשמחים כל מי שסיפרתי לה משהו בסוף תמיד איכזבה אותי וזה הגיע למצב שקשה לי לסמוך על אחרים.. מזל שפתחתי בלוג שפה אני אוכל להוציא באמת את כל הדברים שהייתי רוצה להגיד. הבנות שאני איתן מספרות לי את מה שעובר עליהן ואני תמיד מנסה לעזור להן כמה שאני יכולה ואני מנסה להראות להן שהן יכולות לסמוך עליי ושתמיד אני יהיה לצידן, ואני כמו מטומטמת מצפה שגם הן יראו שקשה לי, שרע לי, אבל לא הן בכלל לא שמות לב ושאני באה לאחת מהן ומספרת לה היא רק עושה פרצופים עצובים כאלה ויש חלק שאחרי יום הולכות ומספרות לחברה אחרת שלהן.. אני לא יכולה ככה קשה לי לשמור הכל בפנים ולא לשתף אף אחת.. הגעתי למסקנה שאין דבר כזה חברות אמיתיות! אולי כשאני אהיה גדולה יותר אולי אחרי בצפר או משהו אני אבין אחרת אבל עכשיו אני יודעת שאין לי חברה אחת שאני באמת יכולה לסמוך עליה. ואולי כל זה מגיע לי, אולי עשיתי משהו לא בסדר ושבגלל זה מגיע לי שלא יהיו לי חברות באמת.. =\
בטח לא מעניין אותם כל החפירה הזאת אבל הייתי צריכה לפרוק קצת מה שהיה לי על הלב...
מקווה שיהיה טוב ושאני אמצא מישהי שאני אוכל לסמוך עליה באמת..
ועכשיו משהו קצת יותר אופטימי: מחר אני הולכת עם 2 בנות לחוג היפ הופ בנס ציונה, הלוואי ששם אני אצליח (שלא כמו בהתעמלות שאני בקובוצה מעפנה) לרקוד זה הדבר הכי משחרר בעולם וזה אחד הדברים היחידים שאני יודעת לעשות נורמאלי :) זה מתחיל ב19:30 זה אומר שאני צריכה לצאת מהבית ב6 ואני אחזור לבית בתשע וחצי עשר ככה אבל אז מה? זה ממש כיף ואני נהנית שם =)
wish me luck
