לא יאמן איך הזמן טס. כשכתבתי את הפוסט הראשון היתי בתחילת כיתה ח' והיום אני בסוף כיתה יב. איזה מוזר זה להגיד את זה אפילו.
זה מוזר להיכנס ולראות איך הייתי ואיך הרגשתי לפני שנים... הכאב, השמחה , הטוב והרע...
אני חושבת שכל זה חישל אותי, הפך אותי להיות הבן אדם החזק שאני היום. למדתי לסמוך על עצמי, ולדעת מי החברים האמיתיים שלי. אנשים לעולם לא יפסיקו להפתיע אותך, אתה פשוט צריך לדעת איך להתמודד עם זה. מישהו חכם פעם אמר לי שלהתעצבן זה להפוך בעיה של מישהו אחר לבעיה שלך.
"The problem is not the problem. the problem is your attitude about the problem"
התיכון עשה לי רק טוב. אני מאמינה שמצאתי את המקום שלי, מצאתי את האנשים שאוהבים אותי למרות ובגלל המוזריות שלי, חברי אמת בעלי ערכים ועקרונות ואני אוהבת ומעריכה אותם בכל ליבי. אני יודעת שלא משנה מה יבוא בדרכי - צבא, עבודה, אהבה, פריצה, שברון לב- יהיו שם אנשים שיתפסו אותי. למדתי להעריך את עצמי, מנסה להבין שכשאנשים אומרים שאני יפה הם באמת מתכוונים לזה, אולי גם מבפנים וגם מבחוץ.. מקבלת את זה שיכול להיות שמישהו יבחר דווקא אותי ויפתח אלי רק בגלל מי שאני. אני לומדת על עצמי בכל יום, איך אני מתמודדת במצבי לחץ, איך אני מתמודדת במצבים מבכים...
השנה הזאת היא לא מה צפיתי לה, אבל היא גם טובה, בצורה שונה.
אני אוהבת את הבית ספר שלי, אני אוהבת את השכבה שלי, אני אוהבת את החברים שלי, אני אוהבת את המשפחה שלי, אני אוהבת את עצמי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
