רסיסים - רגעים קפואים

שקט מוחלט שורר סביבי.

בדידות.

אני מוצאת את עצמי יושבת מביטה בדמויות שרצות מסביבי.

אני צונחת מטה לתוך תהום שחור מבלי יכולת להאחז בצדדים.

הכל נע מסתחרר במהירות עצומה שאין לי עליה שליטה.

אני צועקת צורחת בועטת באוויר - וכלום!

אני רוצה להעלם!

לפעמים אני חושבת, אני חזקה, אני אתגבר, אני אתאהב שוב. 

הימים עוברים והחומה סביבי רק גובהת מיום ליום.

הרכבת נוסעת ואני לא עליה.

אני רוצה לעצום עיניים ולהתעורר במקום אחר.

שמישהו יעיר אותי מהחלום בלהות הזה.

אהוב יקר לא הצלחתי לשכוח.

אני מחפשת את החום שלך לידי בלילה.

את המגע שלך.

את העיניים.

אני בועטת. התהום והחושך סוגרים עליי.

דמעות יורדות כמו גשם חומצתי שצורם בנשמתי.

שקט.