הבלוג של עינביק ^^

מוות?

החיים לימדו אותי שהחרדה מפני המיתה עוברת תנודות לאורך מעגל החיים.

ילדים בגיל הרך אינם יכולים להבחין בהבלחות הכיליון הסובב אותם - עלים,חרקים וחיות מחמד מתות,סבים וסבתות נעלמים,הורים אבלים,דונמים אינסופיים של מצבות.ילדים עשויים פשוט להיתבונן,לתהות או שפשוט להיות כמו הוריהם - לשתוק.

לפעמים מבודרים מנסים למצוא מילים מנחמות, או משככים את חרדת הילדים במעשיות מכחישות מוות על חזרה לחיים,ליים הנצחיים לחיים של גן עדן.

פחד מוות יורד בדרך כלל למחתרת מגיל שש בערך ועד גיל ההתבגרות. בגיל ההתגברות,חרדת המוות פורצת המלוא עוזה. בני נוער נעשים לא פעם מרותקים לנושא המוות. יש השוקלים להתאבדות. מתבגרים רבים עשויים כיום להגיב על חרדת המוות בהפיכה לשליטים בחיים הווירטואלים שמשחקי וידיאו אלימים.אחרים מתריסים נגד המוות בשירים,בסרט אימה עם חבריהם. אך יש את הסוג השני של המתבגרים אשר מתגרים במוות על ידי לקיחת סיכונים נועזים. ככל שהשנים ולפות,עיסוקם של המתבגרים המוות נדחק הצדה על ידי שני מטלות עיקריות בחייהם: קריירה והקמת משפחה.

לא קל לחיות כל רגע מתוך מודעות מלאה למוות. דבר זה כמוהו כניסיון להישיר מבט אל השמש,אדם מסוגל לשאת זאת רק במידה מוגבלתהיות שאי אפשר לחיות כשאנחנו משותקים לפחד,אנו מייצרים שיטות שתרכך את אימת המוות.

אנו משליכים מעצמנו אל העתיד באמצעות ילדינו,נעשים מפורסמים ועשירים.אך יש בני אדם אשר מנסים להיתחמק מתחושת האימה, ופשוט מנסים להתעלות על עצמם על ידי התמזגות - עם מישהו אהוב,עם מטרה,עם קהילה.

לאן אנשים פונים כיום בגלל חרדת המוות הקשה? יש המבקשים עזרה ממשפחתם וידיהם,אחרים פונים לכנסיות שלהם או לטיפול נפשי.

אולם המוות כן מציק.הוא מציק בלי הרף.הוא אינו מניח לנו, מגרד איזו דלת פנימית,מטרטר חרש,כמעט לא נשמע,ממש מתחת לקרום התוגעה.סמוי והמוסווה,דולף החוצה במגוון תסמינים, הוא המקור הלא אכזב של רבים ממתחינו, מדאגותינו וממאבקינו.

נ.ב. - רק שתדעו אני לא חושבת על להיתאבד אני פשוט חושבת על מוות לפעמים,כי בסופו של דבר כולנו מגיעים אליו.