גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אני רציתי.

הלכתי, ואיך שהוא הוציא את היין - כבר ידעתי.

ועישנתי, ושתיתי, אולי קצת ברחתי.

רציתי.

שתיתי מהר, עישנתי עמוק, הרגשתי שהשפתיים שלי מתחילות להירדם וידעתי, הנה זה התחיל.

ראינו סרט, הכי משעמם. משהו על שנות ה70 וטלויזיה.

הוא שתה את היין כל כך לאט..

כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר להחזיק את הראש, זרקתי אותו על הספה.

הכל נהיה כבד.

לא היה אכפת לי, כי הוא לא בולבול חדש. אז לקחתי לו את הכוס יין מהיד, כי כבר התחיל לעצבן אותי החצי לגימה שלו כל חמש דקות.

הנחתי אותה על השולחן ופשוט נישקתי אותו.

היה לי קשה לסחוב את עצמי מהסלון לחדר שלו, כל צעד כאילו נצח.

נשכבתי על המיטה.

כל הגוף שלי כבד, לא יכולה להזיז אף איבר.

שכבתי שם ולא היה אכפת לי שהוא מפשיט אותי, שכבתי שם ולא היה אכפת לי שהוא מנשק לי את הצוואר, שכבתי שם ולא היה אכפת לי שהוא מנשק לי את הציצי, את הבטן, ויורד לאט לאט, לא היה אכפת לי שהוא חודר, לא הייתי מסוגלת לזוז בכלל. דבר אחד הפריע לי. שהוא עצם עיניים. אני החזקתי את שלי פתוחות בכל הכח. הסתכלתי, איך הוא משקיע בכל נגיעה. מתרכז. אבל הפריע לי. הרגיש לי שהוא מדמיין שהוא עם מישהי אחרת. אבל אני רציתי להסתכל בכח, ולא היה אכפת לי מכלום באותו הרגע.

בסוף הנחתי את הראש על החזה שלו ועוד יד.

הרגשתי ריבועים ושיער.

זה לא נדב, זה לא הריח של נדב, זה לא המגע של נדב, לנדב אין שיער על החזה (גנים משובחים), ככה נדב לא מנשק.

עצמתי את העיניים, היה בא לי לבכות, לא היה לי כוח. ואני כבר אישה. ריבאונד זה ריבואנד. בלי דמעות, בלי חרטות.

עברתי הלאה.