גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אל תספר לי.

לא רוצה לדעת.

גם לא בטעות, לא במקרה, לא בעקיפין.

אני באמת לא רוצה לדעת.

זה מכאיב לי, זה מדכא אותי.

וזה לא משנה מה אני עשיתי פה, וזה לא משנה שאני שחררתי אותך ממני ואמרתי לך ללכת ולעשות מה שבא לך.

אל תספר לי. אני לא יכולה לשמוע, זה הורס אותי.

גם ככה אני ב"חרדות טרום טיסה" האלה שכולם דיברו עליהם, כולל אתה. ולא הבנתי מה הם רוצים ועכשיו אני מבינה. למה אני הייתי צריכה לזרוק הכל בשביל זה? למה? חרדות טרום טיסה שאחרי כמה זמן הופכות להיי מטורף, ל"אני לא מאמינה שאני טסה ואני הולכת לא להיות פה כל כך הרבה זמן" ומה יהיה ומי יהיה ואיך היה וכמה ולמה ואיפה (טוב, איפה אני יודעת). מצבי רוח קיצוניים ובעיקר מלחמות עם עצמי והתמודדות כזאת שהנה, עוד רגע, אני הולכת להשתכן באיזו אכסנייה בפאקינג פנמה, ואחרי כמה ימים אתה תגיע לשם, מה יהיה באותו רגע? לעזאזל! מה יהיה באותו רגע? אני לא יכולה לדמיין את זה אפילו. אני מפחדת מזה.

אני אכולת סרטים על זה שאנחנו עוד שבועיים נפגשים ובא לי להשאר בארץ, כי אני יודעת שאני אהיה חלשה ואני אבכה ואני אלחש לך באוזן בשלב מסויים שאתה אהבת חיי.