גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

המצאה גאונית האתר הזה ”מקלדת”. בכל אופן אני כבר כאן בפנמה אחרי כמעט שבוע בסאן בלאס. הכל התחיל מזה שהגעתי וחטפתי את הכאפה של חיי בעיקר כי לשותפה שלי לא היה אכפת מכלום. הגעתי להוסטל מסריח באמצע שכונת עוני שממש הזכירה לי את התחנה המרכזית בתל אביב עם כלבים וחתולים שמסתובבים בין הרגלים ומתחת למיטות ואיזה גרמני אחד בשם כריס שנראה כאילו בסופ הוא יהרוג את כולנו וג'ון אחד חתיך מאירלנד שהיה ממש כיפ להסתכל עליו בבוקר ובכלל. ברחנו משם כמה מהר שיכלנו והלכנו להוסטל אחר בשכונה מהממת שיבוא יום ואני אגור בה! סידרנו חדר גם לנדב ולחברים שלו והתחלתי בהכנות...ידעתי שהם יגיעו מורעבים אז הכנתי להם פסטה ברוטב עגבניות כי אין פה כזה מבחר גם ככה. ותוך כדי הכנות אני מרגישה מישהו נוגע לי בכתפ אני מסתובבת ורואה ערימה של תלתלים בלונדינים מנשקת אותי מזל שהוא תפס אותי כי הייתי קרובה להתעלפות. אחרי ההיי הזה של החלפת מתנות ועוד הרבה נשיקות וסקס מהיר אחד בדורמס שכל החברים שלו ישנים סביבנו..התחלתי להבין שכמו שאומרים שהזמן משכיח את הכאב - הוא כנראה גם משכיח את האהבה ופתאום הבנתי שזה לא אותו נדב שעזבתי לפני חמישה חודשים בשדה תעופה זה האח התאום והסטלן שלו. אי אפשר לדבר איתו ברצינות כי הוא תמיד בהיי. וגם הוא שם לב שזה כבר לא אותו דבר. הוא לא יכל להסתיר ממני כי אני רואה ומרגישה הכל ודיברנו על זה ביום האחרון שלנו בסאן בלאס והבנו שצריך לחתוך. זה לא היה קל. הרבה רגשות אשם מצידו בעיקר כי השותפה שלי כבר והמשיכה בטיול שלה - מה שאומר שאני לבד לגמרי ויש לפני 10 שעות נסיעה לבד לבוקס דל טורו כי הוא ממשיך עם חברים שלו לאיזו עיירת גלישה. יומיים שאני בוכה ואני לא יודעת למה [כנראה בגלל שאני במחזור] אבל היום אחרי שהוא עזב והבנתי שאני באמת לבד בכל הטיול הזה - התחלתי לאהוב את המחשבה של למצוא לי חבר'ה משלי ולהחליפ חבר'ה מתי שרק ארצה. ואני אסתדר ואני לא באמת צריכה מישהו שיחזיק לי את היד למרות שבקשתי ממנו שישאר איתי עד שאני אסתדר והוא לא השתכנע בסופ. למרות שזה היה ממש קרוב. הקוליטיס התפרץ לי מכל ההתרגשות ועוד יומיים יעבור. אני מאחלת לעצמי לא לראות את נדב יותר בטיול שלי ולמצוא לי חבר'ה שווים לא פחות. מאוד קל להכיר כאן.

 נשיקות.

 צ'י מפנמה :)