גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

עד שהרגשתי שהכל יציב, הקלפים נטרפו שוב. ואני שואלת את עצמי, אני פגועה או פצועה? ״אם אתה פצוע, לך הביתה, תנוח. אם אתה פגוע, תתגבר על זה, יהיה בסדר״.

ללא ספק - פגועה. ואני יודעת שיהיה בסדר. ואיך דני, לקוח שלי, אומר? ׳למה יהיה? כבר עכשיו בסדר!׳

אני פגועה מנון המלכה, ומיי ליצנית החצר. אני פגועה, כי הייתי בטוחה שמצאתי, שהן חברות. הן לא.

מאז ומעולם הן לא ידעו לפרגן, על כלום. לא על הצלחה בעבודה, לא על הצלחה עם גברים, לא על ההורדה במשקל. אז שיפרגנו לי שהשגתי מישהו שהן לא הצליחו להשיג? נו באמת.

בשורה תחתונה, חשבתי על זה שבוע, לא רציף, ברוב הפעמים גירשתי את המחשבות. אבל חשבתי על זה. והן אמרו שאני לא יודעת להיות חברה כי הלכתי לשכב עם מישהו, במקום להחזיר את מיי הביתה.

האמת היא, ששאלתי את מיי כמה פעמים אם זה בסדר מצידה שאלך, והיא אפילו עודדה את זה. אז אני זולה.

שורה תחתונה - הן התבאסו שהשגתי מישהו שהן לא הצליחו להשיג, הן התבאסו שנון הייתה צריכה להחזיר את מיי במקומי ובסוף לא הלכה להזדיין עם ירדן. אבל לגרור אותי עד שם, 40 דקות נסיעה, רק בשביל שנון תיקח את החברים של ירדן וכדי שיהיה מי שיחזיר את מיי, לזה אני בסדר. אבל זה שהוא הלך איתי הביתה בסוף - זה לא בסדר.

אה כן, אני זולה. ככה הן כינו אותי. שהוא הסתכל עליי רק בגלל שהוא היה שיכור. ונון הוסיפה עוד שקרים למדורה שכביכול אמרתי על מיי, ובסוף חתמה בזה שהיא לא כועסת עליו, הוא נסיך, עליי היא כועסת, אני יצאתי לא חברה.*

קמתי בבוקר וראיתי את זה ובכיתי, לא יצאתי מהמיטה וקודם בכיתי. 

חברות שלי? אומרות עליי כזה דבר? מה זה? 

אחרי חישובים רבים ותמיכה מחברים אמיתיים הבנתי ש..אני לא צריכה אותן.

לא צריכה את נון שאוהבת שהכל סובב סביבה, לא צריכה את מיי, חסרת עמוד השדרה שעושה כל מה שנון אומרת וחושבת מה שנון אומרת לה לחשוב. 

הסתכלתי על זה ואמרתי..איכס. זה חברות?

הרגשתי לפני הרבה זמן שמשהו מתחיל להתמוסס..האידיליה, ככה קראתי לזה כאן. וזה היה ההירושימה במיטבה. הרגשתי שחזרתי לגיל 15, שאני צריכה להוכיח שאני חברה, שאני צודקת, שאני בסדר. פתאום החזקתי את הפלאפון הסתכלתי על הקבוצה בוואטסאפ, וכל מה שחשבתי זה ״פתאט״. כאלה חברות אני רוצה? או צריכה? לא. מגיע לי הרבה יותר טוב מזה. כאלו שישפטו אותי, אבל יתנו לי להסביר, יתנו לי כף זכות. 

מאיו אמרה לי, שצריך לבכות על כתף חברות, בגלל גברים, ולא לבכות בגלל חברות. ושהן לא שוות את זה. היא טיילה איתי חצי שמה, היא יודעת כמה אני מוכנה להקריב, כמה אהבה יש בי כלפי ידידים שלי, חברות שלי. כמה המילה ׳חבר׳ה׳ עושה לי טוב, כמה אני אוהבת להיות מוקפת בהם, וכמה אני מתחברת בקלות. כי אני כזאת, חברותית. היא אמרה לי גם, שתמיד יש לי עם מי להיות, זה לא שחסרים לי חברים. ושהיא חושבת שאני לא מעריכה את עצמי מספיק בכך שאני מכניסה בקלות אנשים לחיי, אנשים שפוגעים בי. שאני צריכה לדעת לסנן.**

נדב אמר לי פעם, שאני מסננת יותר מדיי, אז הפסקתי. ועכשיו אני יודעת שטעיתי, להפסיק לגמרי זה לא טוב, לשחרר קצת..זה יותר הגיוני. 

בחודשים האחרונים, הפסקתי לדבר עם ארבע חברות קרובות. זה עירער, מאוד. אבל יש בי מן הקלה***. הרי ידעתי שזה ייגמר, ולא יהיה אפשר לעצור את זה, והנה זה נגמר. לא חברות ילדות, חברות של ה׳אפילו לא שנה׳. 

כמה כאלה יצאו מחיי בקטע רע? הרבה. וכל פעם הכרתי חדשות. 

אני פגועה, כי לא חשבתי שזה ייגמר ככה. אבל בעצם מה שצריך לקרות קורה, וקורה לטובה, אז תצמח מזה טובה, אני עדיין לא יודעת מה היא, אבל אני מחכה לה, היא בדרך אליי. אני יודעת :)

** חשבתי על זה, היא צודקת. לגבי כולם - גברים וחברות.

*** באמת, לא להתעסק במה נון תחשוב או לא, ולאן נון תרצה לצאת, ואם בכלל. גדול!