מהרגע שהתחלנו לדבר, ובעיקר אחרי שהוא נפרד ממנה, הוא ליכלך עליה כל כך הרבה. אמר שהיא אגואיסטית. שקרנית. שהיא לא מתאימה לו. שאני יותר טובה ממנה. שאני יותר מתאימה לו ממנה. שהוא לא אוהב אותה. ושהוא לא יחזור אליה בחיים, כי הוא זה שנפרד ממנה.
כשהייתי אצלו, ראיתי הודעה ממנה. ושאלתי אותו אם הם מדברים והוא הכחיש. ואני לא התעמתתי. כי אני לא אוהבת להוכיח אנשים, וכי גם ככה רציתי לברוח משם כבר הביתה.
כשחזרתי הביתה, התמוטטתי. כי שם גיליתי כמה הוא שקרן, כמה הוא זה שאגואיסט, כמה כל מה שהוא אמר עליה זה הוא בעצמו ואולי בכלל היא נהייתה כזאת בגללו. לא דיברנו מאז. עבר חודש בדיוק. מאז גם שאור יצא לי מהחיים במפתיע. והנה אני, אחרי חודש, שמרגיש לי כאילו עברו לפחות שלושה. עדיין מתגעגעת לאור. ועדיין עצוב לי שהוא לא חלק מהחיים שלי יותר. אור שלח לי הודעה ביום ההולדת, שזה מאוד נחמד מצידו, הוא לא היה חייב. אבל לי זה עשה יותר להתגעגע. גלית שאלה אותי למה אני לא מוחקת אותו טוטאלית מחיי, מספר טלפון, חברות בפייסבוק, חסימה בוואטסאפ. אני לא יכולה, עוד קשה לי לוותר עליו ובכל זאת הוא היה חלק מאוד משמעותי מחיי. למרות שהוא כבר מתעורר בבוקר עם מישהי אחרת. ובכלל לא התכוונתי לדבר עליו! אז אמשיך:
אתמול קפץ לי פוסט בפיד שהאקסית של האידיוט הזה שנסעתי אליו למרות שהאינטואיציה שלי אמרה לי לא, (למה אני לא מקשיבה לעצמי?) כתבה לו שהוא חתיך, והוא כתב: איזה חברה יפה יש לי!
מה לעזאזל? הייתי כמה שניות בהלם, ואז עבר לי והתחלתי לצחוק, ואז כעסתי. ואז ריחמתי עליה. ועליו. אבל בעיקר עליה, שנה הם היו ביחד, הוא נפרד ממנה, מה היא לא הבינה עם מי יש לה עסק? נחמת חורף, זה מה שהיא, ברירת מחדל של חוסר משווע בזיונים מזדמנים. והיא לא יודעת. ורציתי לשלוח לו הודעה, שהוא סמרטוט. אבל אני לא אעשה את זה. כי הוא עוד מסוגל לחשוב שנפגעתי. ואני לא. באמת.
פשוט הגעתי למסקנה: גברים יגידו הכל, יעשו הכל, בשביל להכניס אישה למיטה. גברים לעולם לא יתחילו לדבר איתך סתם, רק אם הם רוצים משהו. וגברים הם לא דבר הכרחי בחיים שלי עכשיו. אה כן, ההוא ממקסיקו נפרד מחברה שלו, היא טסה להודו, והוא פתאום משום מקום שולח לי הודעה שאנחנו צריכים להשלים איזה לילה שלא סיימנו, ואז הבנתי. זובי. למרות שאני יודעת שיש לו פוטנציאל להיות סקס מדהים. זובי. שיילך לחפש ריבאונד במקום אחר.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
