גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

ועכשיו ספי ריבלין פוגש למעלה את אריק איינשטיין, והם מחליפים חוויות על החיים שחוו.

שניהם היו יקרים, חלק מהתרבות הישראלית. סרטים, שירים, סדרות. שניהם הלכו מוקדם מידיי, קרוב מידיי. 

שניהם מזכירים לי את הילדות, שפעם היה פה שמח, שאנשים ידעו לעשות טלוויזיה.

הם בטח מדברים על מה שנהיה מהילדים היום, דור של ילדים שמעריצים אנשים שיצאו מתוכניות ריאליטי.

כוכבת הילדים שלי היא מיכל ינאי, שעלתה על במות, עברה בכל הארץ, נכנסה לכל אודישן ובסוף הגיעה לערוץ 6.

והיום הם עולים על במה, מספרים סיפור משפחתי עצוב, שרים איזה שיר ומחר כבר מבקשים מהם חתימות.

אולי הם מזכירים את איצ׳ה, מציצים, ועוד סרטים ושירים.

הם בטח צוחקים, עלינו, מה נהיינו, ואיך שהם עזבו בזמן.

הם מופיעים מול עוזי חיטמן, אריק לביא, עופרה חזה, שושנה דמארי, וכל אלו שהיו פה פעם, כשרק התחלנו להיות אנחנו.

ואחרי שיסיימו לשיר שירים ולעשות שמח, בסוף הם יישבו לקפה עם אלוהים, ויבקשו ממנו שישמור עלינו, שייתן לנו סיבות להיות שמחים למרות שהם כבר לא איתנו.

כמה עצוב לי.