גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אני ושרון היינו אתמול בהופעה, ואחרי שסיימנו לשיר, להתחבק ולצחוק, וכל הקהל כבר מתפזר למטה. בין הקהל אני רואה את ההורים של נדב, דודים שלו, וזוג חברים ממש טובים שלהם. 

אמא של נדב היא אישה מקסימה, באמת, וזאת לא אשמתה שיש לה בן כזה אידיוט. אמרתי לשרון שההורים של נדב פה, ושאני אלך להגיד שלום.

ניגשתי לאמא שלו, ליטפתי לה את הזרוע ליחס, והיא עומדת ומסתכלת עליי, אני, שהייתי אצלה כל יום בבית, ולא מזהה. ואז נזכרתי ״אה, כן, 20 קילו יותר״. אני דיי רגילה לתגובה הזאת, העיניים נפתחות בהשתהות, הפה, והמילה הראשונה ״יואו!״ ואחרי זה ״לא זיהיתי אותך!״. ואחרי שהיא שאלה את כל הסובבים אם הם מזהים אותי בעוד ששרון עומד מאחורי, וכולם התפעלו מאיך שאני ״רבע ממה שהיא היתה! מה זה? איך הצלחת?״ אמא שלו שאלה אותי מה אני עושה וכאלה, ודיברנו קצרות, ואז הסתובבתי, נתתי יד לשרון, הוא הוביל את היד מסביב למותניים שלי, וצעדנו לדרכינו.

הוא סינן ש״קפצתי עליה״ ואמרתי לו שאני לא, ובאמת שלא. אולי מהצד זה היה נראה אחרת, אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה לפני שרון, אבל אני לא רואה בזה משהו רע. כמו שאמרתי, היא לא אשמה שהבן שלה אידיוט.

מפה לשם בסוף נכנסנו למיטה, ושאלתי אותו על זה, אם זה הפריע לו, והוא אמר שלא אכפת לו. ואני הוספתי שאני כאן עכשיו, וטוב לי, ואני לא שם, לא חוזרת לשם.

ואני בטוחה שכל משפחתו של נדב חולשים לי על הפייסבוק בסוף שבוע הזה בכדי לראות את הפלא.

אנשים לא משתנים.