גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אתם יודעים, לפעמים אני יוצאת למקומות, ואני תוהה - אולי מישהו שקורא אותי או פעם קרא אותי נמצא פה?

אולי אנחנו אפילו עוברים אחד ליד השני, ואנחנו לא יודעים. אני לא יודעת שזה שעבר פה הרגע יודע עליי הכל.

הלילה ישבתי עם חברה שהכרתי בטיול באיזה באר, ובעודנו חופרות על דברים ברומו של עולם, היא אומרת לי שהברמן למד איתה בכיתה.

והוא כל כך הטעם שלי. כל כך. כל כך. כל כך.

בהתחלה לא כל כך דיברנו כי היה ממש לחוץ, ואז הוא התפנה. ומפה לשם..

יש רגעים, שלב מרגיש לב. אני לא יודעת איך להסביר את זה. אבל זה ההסבר שיש לי.

שלב יודע שהוא מצא לב שפועם כמוהו, וכשעיניים מדברות אותו דבר, אז זה זה.

וככל שאנחנו מדברים אני מוצאת את עצמי נעלמת בעיניים שלו, הייתי יכולה להסתכל עליו שעות.

ככה לתוך העיניים, לראות את הלב.

אבל, כן, כוסומו. תמיד יש אבל. הוא קטן ממני בשלוש שנים. ועוד אבל, הוא עדיין לא עשה טיול של אחרי הצבא.

והדבר הראשון שאמרתי לו כשדיברנו על זה, זה ״לך, פשוט עזוב הכל ולך!״ והתכוונתי לכל מילה.

ותחושת ההחמצה, הטיימינג הלא נכון, בחישוב מהיר הוא יהיה פנוי למשהו רק בעוד שנה. ומי יודע איפה אני אהיה אז.

ומי יודע אם הוא לא ימצא לו מישהי שתסתכל לו בעיניים ותרגיש את הלב,

ותגיד לעצמה:

׳אלוהים, אני מוכנה כל החיים להסתכל לתוך העיניים האלה.׳