גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

מצד אחד אני מחפשת זוגיות.

כי זה לא כיף לישון לבד בלילה.

זה לא כיף שסקס לא זמין, כי היזיז שלי נקלע ליחסים רציניים.

זה לא כיף לקום ולהכין קפה רק לעצמי.

זה לא כיף לצאת לצוד, ולמרות הכל לחזור יותר ריקנית ממה שיצאתי.

ולא כי אתמול הקדשתי בילוי לטובת החבר נפש ההומו שלי, בשביל שימצא לו חתן או לפחות יזיז. (לא מבינה אותו, דחה עו"ד חתיך ביותר, שטס לחו"ל לא יודעת באיזה קטע, יש לסינים בולבול קטן, ועכשיו במקום למצוא לו מישהו למזמז הוא לא עושה כלום. מצד שני, עם ההיצע הלא מרשים בעליל שהיה אתמול, אני לא מאשימה אותו. אבל זכור לי ממסיבות עבר מלא הומואים חתיכים עד כאב, כאב שלי.)

העניין הוא, שגם טלטול מרגישה ככה. ואני בטוחה שיש עוד כמה. היא אמרה לי משהו שאני תרגמתי לשפה שיותר קל להבין - 'הרי בבאר את לא תמצאי את אהבת חייך, גברים לא מגיעים לשם בשביל להכיר משהו רציני, באוניברסיטה כולם תקועים בעיקר עכשיו בתוך הסיכומים שלהם, וכשאת יוצאת את חוזרת למיטה ריקה וקרה ויותר מבואסת ממה שיצאת כי התקווה הקטנה שהייתה לך להכיר נגוזה ברגע שחזרת והבנת שלא הכרת'.

ומצד שני אני אומרת לעצמי שאני רק בת 25! לאן אני ממהרת? אפילו אמא שלי שהייתה מנשות שנת 69, אבל מהחלק הפחות עליז של למצוא את עצמך בגיל 21 עם ילד, כי בגיל 20 עשית טעות והתחתנת עם האידיוט הזה שבינתיים שישבת בבית וגידלת הוא הסתכל על ציצים של אחרות. אמרה לי, "צ'י, לכי תהיי עם מי שבא לך, אל תהיי פראיירית כמוני, תהני את". תודה, אימו'ש, נהנתי גם בלי שתגידי לי את זה. 

אבל אין עם מי להיות סתם. והחיים נעשו רוטינים בטירוף. חיים מסופ"ש לסופ"ש. וגם הסופ"ש קצר מדיי בשביל להתגלגל לאיזו מיטה של מישהו שבאמת שווה את זה ואת בטוחה שאין לו איידס וגם בבוקר למחרת הוא עדיין יהיה נחמד.

בא לי לשבור שיגרה, ואין לאן לטוס כרגע. אני לא יכולה לטוס כרגע כי תקופת מבחנים. ובאירופה חורף. רק בתאילנד סבבה עכשיו, אבל שורץ ערסים בתקופה הזאת וגם אם תאילנד אז לחודש. ולא קפצתי-חזרתי כמו שאפשר לעשות לאירופה.

מצד שני, יש חלק מאוד אגואיסטי. כשהייתי עם שרון חשבתי על זה טוב ופתרתי את המחשבות האלה ב"זה זמני".

החלק האגואיסטי הוא - אני לא יכולה להסתכל על אחרים, לא יכולה לחייך למי שבא לי, לא יכולה לזרום עם מי שבא לי, אני צריכה להתייעץ איתו לגבי לאן בא לנו לצאת בסופ"ש. כשאני חושבת על זה לעומק, אם הוא באמת לא היה מההתחלה "זה זמני" בשבילי, כי א. הוא היה סקס מעפן. זין קטן ועקום וביצועים לא משהו, וגוף לא משהו שהוא כיסה בקפוצו'ן ורק שהוא הוריד אותו קלטתי שאין פה שרירים!!! (כבר אמרתי שאני לא יכולה להבין גברים מתחת לגיל 30 עם כרס?) ב. אם הייתי חושבת על זה מראש כלא זמני, אז כנראה שלא היה אכפת לי מהחלק האגואיסטי. כי למשל אור, בימים שהוא נתן לי תקווה קטנה ככל שתהיה, שאולי יום אחד לא נהיה רק חברים טובים וסקס מדהים, אלא משהו מעבר עם רגשות משני הצדדים. לא היה אכפת לי לזנוח בשבילו את המבטים של הגברים האחרים ואת האופציות האחרות ולהתמסר לו, לשרירים שהוא עבד עליהם טוב-טוב, ולמיטה שלו..למילים החכמות שלו..ולנשיקות שלו..ולחיוך שלו..ול..דיי! האישיו הוא שהרגשתי שהוא באמת שווה את זה ולא היה אכפת לי לוותר על הכל בשבילו, ועם שרון עלו לי שאלות. ובעיקר תהיות של מתי יהיה לי טוב בלו"ז לסיים עם זה לעזאזל!

גברים חושבים שלנשים קל להשיג זיון כי אנחנו ציצים וכוס. זה לא נכון. טוב רגע, זה נכון, מי שלא תמיין תזיין. בכמויות. ככה גם אצל גברים. אבל אנחנו ממיינות. גם זיונים וגם גברים למטרות רציניות בלבד. זה לא קל.

ועדיין אנחנו חוזרות למיטה ריקה בלי הגבר שיחמם אותנו, את המיטה, ויעלים את המחשבות שלנו על הויתורים שנעשה למען הקשר הזה.