גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

נגמרה תקופת המבחנים. שהייתה עמוסה ותקעה אותי בבית בסופ"שים עם האף בתוך הרים של סיכומים.

היה לי אמריקאי, וספרדי שחשב שאני עושה גוגל טרנסלייט ובגלל זה אני יודעת ספרדית, והיה לי אותם מטר תשעים, שמונים, שבעים, גבוהים, רזים, בנויים, עיניים ירוקות, חומות בהירות, עיניים כחולות, שפתיים קטנות, גדולות, חיוך לבן, צהוב, גדול, קטן.

אוהבים מכוניות, ספורט, גולשים, מנגנים, צוללים..איטז א מאצ' איטז א מאצ' איטז א מאצ'.

היו כאלה שנפלו כבר בשלב הסינון, כאלה שנפלו בשלב ההתכתבות הראשונית, כאלה שנפלו בשלב הפייסבוק, כאלה שנפלו בשלב השיחה הטלפונית, וכאלה שנפלו בדייט.

אני מוצאת את עצמי יושבת במיטה ביום שישי בבוקר, יכולה לישון עד מאוחר, אבל בעצם התעוררתי מהאנגאובר טיל.

אתמול יצאתי לדייט. 

הוא אסף אותי מהבית, מטר שמונים, עיניים ירוקות-חומות, בנוי טוב, מתלבש פחות טוב, ובאוטו שלו היה ריח של הוויד באמסטרדם.

נדחסנו לאיזה באר, שתיתי בירה, התעופפתי לצד אחר ופחות מחושב של החיים, והוא כל הזמן ליטף יותר מדי. ולא התייחסתי לזה. בסדר. זה נעים. וחיבוקים. ונשיקות. ומלא מבטים עמוקים בעיניים.

אחרי שהוא הבין שאני כנראה לא בקו השפיות, הוא הזמין חשבון, והלכנו לכיוון הרכב שלו.

הגענו לרכב, חגרתי. ואז הוא פשוט התנפל עליי.

זה התחיל בנשיקה, ועבר לצוואר, והידיים שלו ממששות אותי ועוד לפני בכלל שהבנתי איפה הן נמצאות הוא כבר איכשהו היה עם היד שלו מתחת לשמלה שלי מועך לי את הציצי ועם היד שניה מנסה להיכנס לי בין הרגליים.

פתאום התפכחתי בבום.

היי היי היי, אני לא...אני לא חושבת שזה מתאים.

הוא כבר היה במושב האחורי חיכה שאני אבוא לשבת לידו. ניסה לשכנע אותי ואמרתי לו שאני לא מתכוונת לבוא. הוא שאל למה אני לא יכולה. אמרתי לו שגם נפשית וגם פיזית אני לא מסוגלת. הוא יצא מהאוטו, פתח את הדלת שלי, ניסה לשכנע אותי ואמר לי שהוא לא רוצה להכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה ושאני לא צריכה לדאוג, לא נשכב. זה פשוט נוח יותר.

זין נוח יותר! מה חשבת? שתשכר אותי, תגרור אותי למושב האחורי, כי זה נוח יותר ומה? תרד לי ואז לא יהיה בא לי פאקינג לשבת לך על הזין? אידיוט. ולי זה לא מגיע. לא מגיע לי להיות סקס במושב האחורי של אוטו באיזו חניה אפלה. ולא שלא היו ימים כאלה. והם היו ימים מדהימים כי כל העולם היה יכול לקפוץ לי, אני צריכה סקס. אבל זה היה כשהייתי בת 20, חיילת, לא חושבת יותר מדי, ולא רוצה לחשוב בכלל. 

אמרתי לו שאני רוצה ללכת הביתה, ופשוט התחלתי לבכות. הוא ניסה להרגיע אותי והביא לי טישו ונראה לי שהוא קצת נבהל ושאל למה אני בוכה. ואמרתי לו שאני לא יודעת. שאני לא חושבת שזה מתאים לי. הוא שאל "מה, אנחנו?" איזה אנחנו, איפה פה נכנסים אנחנו? באיזה קטע דחפת את עצמך להיות איתי באותה קטגוריה? חזרתי על זה שאני פשוט רוצה הביתה.

נסענו הביתה, הוא יצא מחוץ לרכב ופתח לי את הדלת, יצאתי מהאוטו והיה לי קשה להסתכל לו בעיניים. הוא ביקש שנדבר מחר והוא מצטער אם הוא נסחף. אמרתי לו תודה והלכתי.

עכשיו אני יודעת למה בכיתי. כי התאכזבתי. כי אני יודעת מה מגיע לי. כי אני בטוחה שגבר שמחפש באישה משהו רציני, לא ינסה לזיין אותה בדייט הראשון בטח שלא במושב האחורי של הרכב שלו, ובטח שלא בתירוץ עלוב ש-אנחנו- פשוט חרמנים, יצאתי לכל כך הרבה דייטים. ואני יודעת איך גבר צריך להתנהג. בעיקר להיות עדין ומתחשב. הוא לא היה רבע מזה.

באמת האמנתי שיכול לצאת משהו מאפליקציה מזדיינת. בגלל שלנרנר זה הצליח ולעוד כמה. אבל כנראה שזה תלוי מי הצד שני. כנראה שלא כל חתיך עם תואר או שניים הוא הגבר האידיאלי. כנראה שכולם סתם חרמנים.