גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

קודם כל, איזה כיף לדעת שנצחנו וישרא לא בסכנת סגירה :)

גיא הוא סוג של נער שעשועים שלי, אני ממש מרגישה קוגרית כשאני מדברת עליו. הוא בסך הכל ילד שגם אם הוא לא פה, זה בסדר. מערכת היחסים שלנו בנויה על שום דבר מבטיח, ופעם ראשונה בחיי שאני באמת בסדר עם זה. אני לא מתאהבת בו, לא רואה איפה הוא חסר לי בדיוק, הוא נוח למקרים שאני הולכת ברגל ובא לי לקבל קצת אהדה גברית-ילדותית באופן לא מוסבר..ממנו. הוא ילד-גבר. יש לו שטויות של ילד, אבל לפעמים אפשר לדבר איתו כמו גבר. אולי מתישהו בעתיד הוא יהיה גבר למופת. כרגע הוא קצת גבר, בטח שלא למופת, ובטח שלא חייב לי כלום. הוא לא קורא בין השורות. בכלל. גברים שלא קוראים בין השורות זה מוריד. אבל אולי הוא לא רוצה לקרוא בין השורות כי מה אכפת לו. וגם לי לא אכפת.

מדי פעם אני זורקת משפט פה משפט שם על מחויבות בקשרים רציניים וארוכי טווח ועל חופש. והחלטתי לעלות את הגישה שלי בנושא, כי אתמול גיא אמר לי שאני ממש מגניבה בגלל שהרשיתי לו ללכת למסיבת יום הולדת של חבר קרוב שלו, למרות שהוא קבע מלכתחילה איתי.

כמו שבטח שמתם לב, לא היו לי הרבה מערכות יחסים רציניות, ואני יודעת לחיות לבד עם עצמי, להעסיק את עצמי, לישון באלכסון, למצוא לעצמי סיפוקים רגשיים ומיניים ואיך שאני אוהבת להגיד - כיף של אגו פה ושם. ועכשיו זה כבר לא קשור ליופי. זה קשור לאופי.

אני חושבת שכשאישה כובלת את הגבר שלה, היא לא רק מצמצמת בלפחות חצי את האפשרות שהוא יחשוב שהיא סומכת עליו. היא מכבה את מערכת היחסים שלהם, ככל שתהיה, באופן גורף. מערכת יחסים בנויה על אמון וסקס. סקס ניתן להשיג עם כל אחד. אמון לא. כשאישה לא מקבלת את זה שלגבר שלה יש ידידות, היא לא סומכת עליו. כשאישה לא נותנת לגבר שלה לצאת עם חברים שלו או לראות כדורגל שעה וחצי-שעתיים בלי להפריע לו (ולא, היא לא חייבת להצטרף אליו, למרות שזה יכול להיות נחמד) היא לוקחת לו את החופש. 

בכל התחלה של מערכת יחסים יש מן מבחני-כניסה-לקשר. כל צד בוחן את הצד שני, את החשיבות שלו ביחס לקשר ואיך הוא מתמודד בכל מיני סיטואציות. וזה בסדר. זה נורמלי. אנשים רוצים לדעת לאן הם נכנסים לפני שהם נכנסים או לפחות להיות כמעט בטוחים לאן הם נכנסים לפני שהם נכנסים. אחרי ששני הצדדים חתמו שזה מה שהם רוצים בין אם זה בלהגיד את זה אחד לשני או פשוט להרגיש, אסור לשכוח כללים חשובים.

כל אדם היה בן אדם חופשי לפני שהוא נכנס למערכת יחסים הזאת. היו לו חיים לפניה, יהיו לו חיים אחריה, והיו לו בחירות ורצונות ושאיפות. אסור לזרוק את כל אלה למען מערכת יחסים. גבר שאומר לבת הזוג שלו לא ללבוש שמלות או חצאיות או מה כן לאכול ומה לא, מגביל את האישה שלו במינימום חופש בחירה שמגיעה לה בשל היותה בת אדם. גבר או אישה שבודקים שיחות יוצאות או נכנסות והודעות בסמארטפון של הבן\בת זוג שלהם שוללים מהם את העצמאות שהיתה להם לפניהם. שולל את האמון הבסיסי שבן הזוג נתן בו. או נותן לו. מערכת יחסים שמושתת על איסורים כאלה ואחרים היא לא מערכת יחסים בריאה. מערכת יחסים כובלת היא לא מערכת יחסים בריאה. הגבלה של דברים או חוסר אמון יכולות להרוס בן אדם ולגרום לו לצלקות בנפש. מחויבות במערכת יחסים היא היכולת לעמוד בפיתויים היומיומיים, היא היכולת להתמודד איתם, ולא להתייחס אליהם. מחויבות אמיתית, נאמנות, היא מה שמגלה באמת אם יש כאן רגש שהוא אהבה, או סתם רצון ויכולת להעביר את הזמן ולהתאים או להיות מתאימים לאותו בן אדם בגלל הסיטואציה המסוימת או הטיימינג.

יש אנשים שנשארים במערכות יחסים בגלל שהם כבר רגילים. ובגלל שהם לא יודעים לחיות לבד. ובגלל שזה מוכר להם אז מה עכשיו לצאת מזה ולהתחיל או לא להתחיל משהו חדש. זאת טעות. שבן הזוג שולל את החופש או את הבחירות של בת הזוג שלו, או להיפך. זאת לא מערכת יחסים בריאה.

כבוד, אמון, הבנה, אהבה, הן לא רק מילים חסרות תוכן. הן ארבעת העקרונות הבסיסיים שמערכת יחסים צריכה להיבנות עליהם. אני לא מהנשים שיגבילו באף צורה את בן הזוג שלי, גם אם לא נעים שהוא ביטל איתי והלך ליום הולדת של חבר שלו. לא אכפת לי שהוא לא טרח לבקש ממני להצטרף. לא אכפת לי שהייתי צריכה למצוא עיסוק אחר. זאת בחירה שלו. זאת חובה שלו. אני לא מגניבה, אני רציונלית. גם אני הייתי מעדיפה לא לפספס יום הולדת של חברה או ידיד, וכמו שאני מצפה לקבל את החופש הזה, ככה מגיע גם לצד השני. חוסר הביטחון הזה שמגיע בצורת שלילת החופש או הרצונות או האהבות של בן או בת הזוג מחליא אותי. אנחנו בפאקינג 2014, כל בן אדם הוא אינדיבידואל. לכל אחד מגיעה זכות בסיסית לחופש ולחיות את החיים שלו ולעשות את התוכניות שלו כמו שהוא רצה.

בין אם את בת 15, או בין אם אתה בן 25 - מערכת יחסים שכובלת אתכם ושוללת ממכם להתראות עם אנשים שיקרים לכם וגורמת לחשוב מה הצד השני יחשוב לפני מעשה ואיך הוא יקבל את זה ושאתם מפחדים לעזוב רק בגלל שאתם נמצאים כי נוח לכם. אז תתעוררו. המקום הזה לא נוח לכם באמת. הוא כובל אתכם, הוא מגביל אתכם והוא גורם לכם להיות עבדים של איזה רודן אומלל וחסר ביטחון שפורק את חוסר הביטחון שלו עליכם. קומו ותעזבו. מגיע להם יותר טוב מזה. אל תקטינו את עצמכם בשביל להיות זכאים לאהבה מכל סוג שהיא. תהיו אתם וככה יאהבו אתכם. יותר מאשר אם תעמידו פנים שאתם אנשים אחרים. בשביל לרצות אנשים שלא שווים כלום. ולא משנה אם אתם חושבים שזו האהבה הכי גדולה שאי פעם תחוו בחיים. כנראה שזאת רק הדרך, אבל בהחלט לא המטרה, ובהחלט לא היעד הסופי.