גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

היא נשארה אותו דבר, עיניים ירוקות חייכניות, שכחתי כמה היא גבוהה, שיער בלונדיני ארוך ועכשיו 10 קילו פחות שנראים בבירור.

וזה קטע. אני הסתכלתי עליה והיא עליי, ושוב אני עליה והיא עליי ואז קפצנו אחת על השנייה כאילו לא התראינו שנים, ובעצם..באמת לא התראינו שנים.

קיצור תולדות חיי וחייה מאז שיחרורה מהיחידה, פתאום נראים כל כך דומים. חווינו את אותם החוויות אבל עם אנשים אחרים. ובסוף הגענו שתינו לאותו מקום - האוניברסיטה.

והיא עדיין קורנת ומלאה באור, ולא מפסיקה לרגע להחמיא. ואני כל כך מתביישת לפעמים, שאני שוכחת להחמיא חזרה.

״וואו לירי! איך רזית! ואיזו יפה את בפנים! הן נהיו נשיות!״

ואני עומדת שם מובכת בקטע הסטרי, היא כל כך מה שנהייתי אחרי שהיא הלכה. כל המחשבות החיוביות והראייה לטווח רחוק ואופטימי וההמלצות והטיפים שאני נותנת לחברים זה כל כך היא. פתאום נזכרתי. שכשהודיעו לי שיניב נורה, היא אמרה לי שבבוקר אסור לבכות. ומאז אם אני בוכה בבוקר אני נזכרת בה, שאסור.

ודיברנו והיא אמרה לי המון עליי, שאז משום מה היה פחות רלוונטי ובגלל זה או אולי גם בגלל זה לא נשארנו חברות. כי לא ידעתי שזה מה שהיא חושבת. אבל באמת, יום ראשון זה היום הכי קשה שיש לי בשבוע מבחינת הכל. ופתאום לשבת בסופו עם מישהי שלא ראיתי שנים והיא מספרת לי עליי שעוד אז היא ראתה שאני יודעת להיות חברה טובה ויהיו כאלה שינצלו את זה גרמה לי לתהות. 

למה זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה ותמיד מאלו שבסוף לא נשארות להיות חברות שלי. או כי יש להן מלא משל עצמן או כי..אני לא יודעת.

אבל זה היה מרגש. פתאום לראות מישהי מפעם שמלאה בטוב וכל מה שאני זוכרת ממנה הוא טוב, ולקבל חיזוק אחרי יום מתיש.

איך רגעים קטנים עם אנשים גדולים עושים הכל טוב פתאום.

יא אללה.